עמוד הנצחה לזכר אמן מפוחית הפה שמואל גוגול נולד ב 1924 נפטר ב 1993
מורה ומחנך נגן בתזמורת המוות וניצול מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו
לזכרו של מקים תזמורת מפוחיות הפה ברמת-גן
שמואל גוגול נולד בוורשה ב-1924, אביו נאלץ לעזוב את פולין כפליט מדיני,
אמו נפטרה כשהיה כבן שלוש. סבתו טיפלה בו כמה שנים עד שחלתה ונאלצה למסור אותו לבית היתומים.
גוגול היה חניך בבית היתומים היהודי של יאנוש קורצ'אק בוורשה. הילדים שהו בבית היתומים עד גיל 14 .
קורצ'אק גידל את גוגול, ובעקיפין הציל את חייו.
יאנוש קורצ'אק נהג לתת לילדים מתנה כשהתחלפו שיני החלב שלהם.
את המתנה הוא החביא בלילה מתחת לכרית, וכשהילד התעורר בבוקר,
הוא מצא את מתנתו של קורצ'אק. גוגול אהב מוזיקה עוד משחר ילדותו וכששיניו התחלפו,
קורצ'אק נתן לו במתנה מפוחית פה.
כשגוגול היה בן 15, הובילו הנאצים את היתומים וקורצ'אק בראשם,
אל מותם בטרבלינקה. את גוגול, שנראה חזק ובריא ייעדו לעבודה באושוויץ.
בבירקנאו, נלקח כל "רכושו" – מפוחית הפה. הוא עבד במפעל בעבודות פרך,
אך לא וויתר על נגינה במפוחית והשיג מפוחית פה תמורת מנות לחם וקעריות מרק.
יום אחד בעת הפסקת צהריים במפעל שבו עבד,
הוא ניגן על המפוחית. איש הס. ס ששמר על האסירים שמע את נגינתו,
ציווה עליו להתייצב במשרדו ולנגן בפניו. לאחר ששמע אותו,
הוא צרף את גוגול לתזמורת בת 10-12 נגנים, אשר ניגנה ליד קרמטוריום מס. 3.
הניגון האחרון שמואל גוגול
ראש הממשלה דאז יצחק רבין הוזמן בשנת 1993 לסדרה של טקסים לציון מרד גטו ורשה בפולין.
הצעתי לו, כך מספר איתן הבר, מי שהיה יועצו הקרוב של יצחק רבין וידידו,
לצרף למשלחת חמישים ניצולים מן הגטו כמניין השנים.
בהתייעצות עם ארגונים של ניצולי שואה ,
נבחרו חמישים ניצולים שלכל אחד היה סיפור אנושי מרגש אחר.
אחד מהם היה שמואל גוגול, נגן מפוחית פה, מרמת גן.
הוא ניגן במפוחית ב"תזמורת המוות" של מחנה ההשמדה באושוויץ.
על פי דבריו ניגן שם באושוויץ בעיניים עצומות,
כדי לא לראות ולא לזהות את ההולכים למוות בתאי הגזים.
טלפנתי אליו כך מספר איתן הבר והצגתי עצמי.
סיפרתי לו כי ראש הממשלה מזמין אותו להצטרף למשלחת.
מעבר לאפרכסת נשמעו מלמולים ו"אוי" קצר.
הטלפון נשמע נשמט מידיו. קראתי – מר גוגול, אבל לא נשמע יותר כל מענה.
כעבור כמה ימים התקשר גוגול לאיתן הבר והביע את התרגשותו העמוקה מההזמנה
הפעם, אמר – אנגן בעיניים פקוחות.
לאחר שהגיעו לוורשה ולאחר הנאומים ושירתה של הזמרת רינת גבאי,
דומה היה שההתרגשות הגיעה לשיא.
ואז עלה גוגול על הבמה ובקור הפולני המקפיא ועל רקע הנוף האפור של אשוויץ בירקנאו
התחיל גוגול לנגן המפוחית שלו, הפעם היו עיניו פקוחות.
איתן הבר לא זכר מה ניגן גוגול,
אבל המפוחית הפיקה ניגון בלתי נשכח ואז כשסיים גוגול לנגן,
אמר ספק לעצמו ספק לאחרים – עכשיו אני יכול למות בשקט.
חזרנו לישראל וכעבור ימים אחדים נפטר שמואל גוגול.
שמואל גוגול נגן מפוחית פה
מייסד תזמורת מפוחיות הפה של רמת גן.
גוגול היה ניצול שואה ומתלמידיו של יאנוש קורצ'אק.
נשאר בבית שנתיים נוספות ללמד מוזיקה ומפוחית פה.
נולד בוורשה בשנת 1924.
לאחר מות אמו וגירוש אביו מפולין גידלה אותו סבתו.
כשחלתה הועבר גוגול לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק,
שם קיבל במתנה לאחד מימי הולדתו מפוחית פה.
בשנת 1940, עת אולץ בית היתומים לעבור לגטו,
ייעדו הנאצים את גוגול לעבודה באושוויץ.
עם העברתו למחנה נלקח ממנו כל רכושו, כולל מפוחית הפה,
אולם הוא החליף עם אחד משוכני הצריף שלו מפוחית בתמורה למנות מזון.
באחת מהפסקות הצהריים שבמהלכן ניגן גוגול במפוחית,
שמע אותו קצין אס אס, וצירפו לתזמורת המוות,
תזמורת שליוותה את כניסת היהודים לתאי המוות.
גוגול נדר לעצמו נדר, לפיו אם יינצל ממוות יקדיש את חייו לנגינה במפוחית,
וילמד ילדים יהודים לנגן בכלי זה.
לאחר המלחמה עלה גוגול לישראל.
בשנת 1963 הוא קיים את נדרו, והקים את "תזמורת מפוחיות הפה של רמת גן", שלימים נקראה על שמו.
בשנת 1990 חזר גוגול לראשונה לאושוויץ,
שם ביצע עם התזמורת את השיר "העיירה שלי בעלז" (ביידיש:
"מייַן שטעטעלע בעלז"),
הנעימה אותה ניגן גוגול עם תזמורת המוות ליד קרמטוריום מס' 3 בבירקנאו.
בשנת 1993, בעקבות פנייה של ראש הממשלה דאז יצחק רבין,
התלווה גוגול לנסיעה ממלכתית לאושוויץ,
לציון 50 שנה למרד גטו ורשה. כחודש לאחר נסיעה זו נפטר גוגול.
תגובות אחרונות