שמעון אגסי (גרוש'קה)

שמעון אגסי (גרוש'קה)

שמעון אגסי נולד / ה בתאריך ב 12 אפריל 1920

שמעון אגסי

שמעון אגסי היה בן 19 כשמלחמת העולם השנייה:
גרמניה הנאצית וסלובקיה פולשות לפולין,
עם תחילת השלב האירופי של מלחמת העולם השנייה.
מלחמת העולם השנייה, המכונה גם "מלחמת העולם השנייה",
הייתה מלחמה עולמית שנמשכה בין השנים 1939-1945,
אף כי סכסוכים המשקפים את ההתנגשות האידיאולוגית
בין מה שיהפוך לגוש בעלות הברית לגושי הציר החלו מוקדם יותר.
הרוב המכריע של מדינות העולם –
כולל כל המעצמות הגדולות –
יצרו בסופו של דבר שתי בריתות צבאיות מנוגדות: בעלות הברית והציר.
זו הייתה המלחמה העולמית ביותר בהיסטוריה;
זה היה מעורב ישירות יותר ממאה מיליון אנשים ממעל 30 מדינות.
במצב של מלחמה טוטאלית,
המשתתפים העיקריים השליכו את כל יכולותיהם הכלכליות,
התעשייתיות והמדעיות מאחורי המאמץ המלחמתי,
וטשטשו את ההבחנה בין משאבים אזרחיים לצבאיים.
מלחמת העולם השנייה הייתה הסכסוך הקטלני ביותר בהיסטוריה האנושית,
וסומן על ידי 50 עד 85 מיליון הרוגים,
רובם אזרחים בברית המועצות ובסין.
זה כלל טבח, רצח עם בשואה,
הפצצה אסטרטגית, מוות בכוונה תחילה מרעב ומחלות
והשימוש היחיד בנשק גרעיני במלחמה.

שמעון אגסי נולד/ה בתאריך ב 12 Apr 1920

שמעון בנערותו

שמעון בנערותו

was 19 years old when World War II:
Nazi Germany and Slovakia invade Poland,
beginning the European phase of World War II.
World War II, also known as the Second World War,
was a global war that lasted from 1939 to 1945,
although conflicts reflecting the ideological clash between
what would become the Allied and Axis blocs began earlier.
The vast majority of the world's countries—
including all of the great powers—
eventually formed two opposing military alliances:
the Allies and the Axis. It was the most global war in history;
it directly involved more than 100 million people
from over 30 countries. In a state of total war,
the major participants threw their entire economic,
industrial, and scientific capabilities behind the war effort,
blurring the distinction between civilian and military resources.
World War II was the deadliest conflict in human history,
marked by 50 to 85 million fatalities, most of whom
were civilians in the Soviet Union and China.
It included massacres, the genocide of the Holocaust,
strategic bombing,
premeditated death from starvation and disease and the only
use of nuclear weapons in war.

מצבתו של שמעון אגסי

מצבתו של שמעון אגסי

שמעון אגסי (גרוש'קה) – ביוגרפיה

שמעון אגסי (גרוש'קה) – ביוגרפיה

שמעון אגסי (גרוש'קה) ביוגרפיה

שמעון אגסי גרושקה

נולדתי ב- 12/4/1920, בוינזובבנה, אזור ורשה, 20 ק"מ בערב פסח.
אמא סיפרה לי שהספיקה להכין ארוחה לליל הסדר ,
שקיבלה צירי לידה, ואני יצאתי לעולם.
אחרי כמה חודשים ,היתה מלחמה , שצבא פולין השתתף בה,
ויחד עם האנגלים והצרפתים, פלשו לבריה"מ , והספיקו להגיע עד לקייב,
ומשם נסוגו עד לפרברי ורשה וכבשו את פרג (מזרחית לנהר ויסלה).
ווינזובנה הייתה עיירה קטנה, 20 ק"מ  מהעיר,
ובה התגוררו  כ-40 משפחות יהודיות. רוב היהודים ברחו מהעיירה.
הואי ברחו עם חמשת ילדיהם העירה, שם גרה הדודה שלי, ברח' פרטה 19.
הייתי בן שלושה חודשים. אמא סחבה אותי כל הדרך על הידיים.
כשהגיעה לדודה ,עזבה אותי בפינה על הרצפה,
בקושי הצליחה לנשום מרוב עייפות.
אחרי כמה שבועות,צבא רוסיה נסוג עד לאוקראינה ובלרוסיה,
וקבענו גבול והסכם בריסק, שהיה קיים עד המלחמה ב-1933.
ב-1925 אבא שלי נפטר ,ובבית נשארנו 6 ילדים .

אחי הגדול בנימין – 14;
ראובן – 12;
משה – 10;
יוסף – 7;
אני – 5;
ושמחה – בת ;3.

אני עוד זוכר את אבא שלי , שהייה חייט ,
ואת הבית שלנו, שהיה בית פתוח .
הרבה שכנים ביקרו אצלנו, בניהם גם פולנים שגרו בעיירה.
אבא שלי נפטר בוורשה, וקברו אותו בבית העלמין בפרג .
אותי לא לקחו ללוויה, כשחזרו הביתה, התאספו כל השכנים ליד הבית שלנו ,
ואני בן -5 , הסתתרתי בחדר, בפינה בין הארונות,
ובכיתי. אמא שלי אמרה שהילד כבר מבין שנשאר יתום.
אני זוכר שהאחים שלי הלכו לבית הספר ,
לא רחוק מבית המגורים, ואני הייתי סקרן לראות איך לומדים בכיתה.
הלכתי מתחת לחלונות, רציתי לשמוע מה קורה שם בפנים.
פחדתי להישאר שם, כי רוב התלמידים היו פולנים שהרביצו.
אחרי שנה , אמא שלי הכניסה את אחי ,משה, בן – 11,
לבית היתומים של קורצ'אק הוא היה שם שנה אחת,
ובהמלצתו של קורצ'אק אמא החליפה בננו שהייתי בן 7 שנים.
פני סטפה שלחה אותי לבית הספר שידעתי כבר חשבון וקצת לקרוא,  
ואחרי חודשיים עברתי לכיתה ב'  ברחוב גז'יבובסקה 61,
בבית היתומים הייתי הילד הכי צעיר, וכל הבנות הגדולות אהבו אותי,
ופני סטפה ווילצ'נסקה אהבו אותי באופן מיוחד. בשבת אחה"צ,
כל הילדים היו הולכים לבקר את המשפחות שלהם ,
אבל אני ועוד כמה ילדים נשארו, כי לא היתה לנו משפחה קרובה ,
והבית שלנו היה במרחק של 20 ק"מ מוורשה .
דודה שלי גרה רחוק, באזור העיר העתיקה.
כל כמה שבועות קורצ'אק היה אוסף כמה ילדים שנשארו בבית,
ולוקח אותנו לטיול: פעם לגן ציבורי, פעם לגן חיות, לגן בוטני, ואפילו לסרט לילדים.
אני וכל הילדים הלכנו לביה"ס אחה"צ, והבנות הלכו בבוקר.
אנחנו עשינו את כל עבודות הבית , ניקיון ואחזקה.
כל בוקר היה בא הדוור, ומביא עיתון יומי "נש פשגלנד".
אני הייתי מקבל את העיתון , מסדר אותו בחדר הקריאה ,
ודואג שיהיה במעטפה , כדי שלא יקרע.
הדוקטור היה יורד , ניגש אליי, ומבקש לראות מה כתוב בעיתון.
אחרי שקרא כמה פרקים מרכזיים, החזיר ,
והיה מרוגז שכתבו על מה שמתרחש באירופה, שהיטלר כבר השתלט על גרמניה.

 

ציונה קיפניס – ביוגרפיה

ציונה קיפניס – ביוגרפיה

ציונה קיפניס – ביוגרפיה

ציונה קיפניס

ציונה קיפניס נולדה בקיבוץ עין חרוד.
למדה בבית הספר האזורי ובסמינר הקיבוצים.
עבדה כמורה בקיבוצה.
אחרי נישואיה לבן הקיבוץ,
ובשל הפילוג שחל בעין חרוד בשנות החמישים,
עברה לקיבוץ כברי ועבדה גם שם כמורה.
בשנת 1954, נפל בעלה הטייס עמרי אריאב וציונה,
עם בנה הפעוט, חזרה לעין חרוד.
בהמשך, למדה באוניברסיטת תל-אביב פסיכולוגיה ומדעי הטבע.
משנישאה לשי קיפניס,
בשנת 1959, הקימו את ביתם ברמת השרון שם עבדה,
במשך שנים רבות, כמורה לחינוך מיוחד בשילוב אמנויות.
בשנת 1982, ביזמתו ובתרומתו של לוין קיפניס,
הקימה ציונה את "מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים" בסמינר לוינסקי.
במשך שמונה-עשרה שנים, ועד לפרישתה לגמלאות,
טיפחה ופיתחה את המרכז ואת פעילויותיו הרבות.

להמשך קריאת הביוגרפיה לחץ כאן.

ציונה עסקה בין השאר במוזיקה והייתה כותבת ומלחינה
לזמר רשת תוכנית רדיו דאז

מוסיקה של ציונה בזמר רשת לחץ כאן.

ספרות של ציונה לזכרו של בעלה הראשון עומרי אריאב

"עומרי עד מרומים ימריא"
על בעלה של ציונה עמרי אריאב,
ג' בתשרי תרפ"ח – י"ט באב תשיד,
28 בספטמבר 1927 – 18 באוגוסט 1954
בתאריך 18 לאוגוסט 1954 התנגשו באויר 2 מטוסי מוסטנג,
מטייסת הקרב הראשונה.
המטוסים התרסקו ליד כפר יהושע,
טייסיהם סגן עמרי אריאב וסגן יצחק זלינגר נהרגו.

ספרה של ציונה בקישור כאן. על אריאב עומרי ז"ל.
עומרי

בן דוב וברוריה.
נולד ביום ב' בתשרי תרפ"ח 28.9.1927)) בעין-חרוד.
סיים את לימודיו בבית-הספר המשותף לעין-חרוד ותל-יוסף
וגדל באווירה של עבודה ויצירה במשק.
הצטיין בספורט והיה חבר נבחרת-הכדורסל של "הפועל"
וזכה למדליות וגביעים באתלטיקה קלה.
עם סיום לימודיו בגיל י"ז התנדב לבריגדה היהודית
ושהה באירופה לרגל שירותו.
עם שחרורו חזר למשק ועבד בדיר.
בשנת 1948, בתוך מלחמת-הקוממיות,
התגייס לחיל-אויר והשתתף בקורס הראשון לטייסים בארץ.
בתום הקורס הוסמך כטייס קרבי בצה"ל.
בגלל הפילוג במשק עבר לקיבוץ כברי יחד עם ציונה, חברתו-לחיים, ושם נולד בנו ירום.
בהיותו חבר כברי התקשר עם חברת "כימאויר" ושירת כטייס בריסוס שדות ופרדסים,
אך כעבור שנתיים נכספה נפשו לשוב לחיל-האוויר ואז חזר לשירות-הקבע.
מילדותו התבלט בעצמאותו, במחשבותיו ובהליכותיו.
ניחן בנפש אצילה והיה נעים-הליכות. אלה חיבבוהו על כל יודעיו.
נפל בשעת מילוי תפקידו ביום י"ט באב תשי"ד 18.8.1954))
והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בעין-חרוד.
הרמטכ"ל העניק לו דרגת סגן מיום נפלו. הניח אישה ותינוק בן חדשיים.
בשנת תשט"ו הוציאה עין-חרוד ספר לזכרו.
בבית-שאן הוקם על-שמו בית-תרבות לנוער הנקרא "בית עמרי".
בכפר-יהושע, מקום בו נפל, הוקמה מצבת-זיכרון על-שמו.

על הקשר בין ציונה ליאנוש קורצ'אק בקיבוץ עין חרוד שנת 1936

הילדה המפורסמת ציונה מעין חרוד שלא אהבה דיסה.

נגישות