מצגת הוראת למידה

שמואל ניסנבאום

נולדתי בשנת 1924 במשפחה קשת יום, בוורשה, פולין.

בהיותי ילד קטן, השני מתוך ארבעה, מת אבי.

אמי לקתה בהלם וארבעת ילדיה התפזרו. 

גדלתי ברחובות ובבתי יתומים, ביניהם בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק.

בשנת 1939 עם תחילת המלחמה התקבצנו כל האחים בדירת מרתף בו גרה אמי.

וורשה הייתה במצור והחלו הפצצות הגרמנים.

בעת ההפצצות אחי ואני היינו יוצאים לחפש מזון ומים. באחת הפעמים עם הפסקת האש בחזרנו למרתף גילינו שאמי ואחיותיי נהרגו בהפצצה.

העברנו את הגופות בעגלה, מרחק שלושה קילומטר,

לקבר אחים בבית הקברות היהודי.

מכאן החל מסע בריחה, רגלי מפרך, מזרחה לחלק פולין הכבוש על ידי הרוסים.

בדרך נותקתי מאחי שנלקח לרוסיה ואני נשארתי בביאלוסטוק.

ארבע שנים תמימות ניסיתי לשרוד ע"י בריחה ליערות,

עבודה בחוות פרטיזן פולני,

שהייה במנזר ולבסוף גויסתי לצבא הרוסי שם נפצעתי בעת פרוק מוקשים.

עם סיום המלחמה ניסיתי לאתר את אחי בן ציון אך לשווא.

במהלך חזרתי לפולין, ברכבת,

הייתי עד להוצאה להורג של יהודים ע"י פולנים אנטישמיים.

היהודים הורדו מהרכבת ונורו ביער.

לוורוצלב הגעתי עם יהודים נוספים שניסו לשקם את חייהם.

בעיר זו מצאתי את אחי.

בתקופה זו צורפתי לפנימייה לנוער יהודי ניצול שואה.

שם סיימתי לימודים סדירים והתקבלתי לבית ספר תיכון לאמנויות פלסטיות.

המשכתי את לימודי לתואר באקדמיה לאמנות בוורוצלב

ואותה סיימתי בהצטיינות בשנת 1956.

בשנת 1957 עלינו אני, אשתי יהודית ובננו הקטן ארצה.

קבלת הפנים בארץ הזכירה לי את אנטישמיות הפולנים כלפי היהודים.

הקליטה בארץ הייתה קשה מאד. גרנו במעברת בת ים ולאחר שנתיים עברנו לשכונת

ג'סי כהן בחולון.

בשנת 1959 החילותי בהוראת ציור, אמנות ומלאכה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים.

לאמנות הציור העכשווית היה לי קשה להתחבר.

החילותי לצייר את נופי הארץ ואת זוועות השואה

מתוך דחף עז להתמודד עם הכאב ולנצח בזכות היצירה.

בשנת 1973 קבלתי פרס ראשון ממשרד החינוך והתרבות על עבודות בנושא השואה.

 

נגישות