שמואל גוגול (1924 – 1993) היה מוזיקאי,

שמואל גוגול

שמואל גוגול נגן מפוחית פה

מייסד תזמורת מפוחיות הפה של רמת גן.
גוגול היה ניצול שואה ומתלמידיו של יאנוש קורצ'אק.

נשאר בבית שנתיים נוספות ללמד מוזיקה ומפוחית פה.

נולד בוורשה בשנת 1924.
לאחר מות אמו וגירוש אביו מפולין גידלה אותו סבתו.
כשחלתה הועבר גוגול לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק,
שם קיבל במתנה לאחד מימי הולדתו מפוחית פה.
בשנת 1940, עת אולץ בית היתומים לעבור לגטו,
ייעדו הנאצים את גוגול לעבודה באושוויץ.
עם העברתו למחנה נלקח ממנו כל רכושו, כולל מפוחית הפה,
אולם הוא החליף עם אחד משוכני הצריף שלו מפוחית בתמורה למנות מזון.
באחת מהפסקות הצהריים שבמהלכן ניגן גוגול במפוחית,
שמע אותו קצין אס אס, וצירפו לתזמורת המוות,
תזמורת שליוותה את כניסת היהודים לתאי המוות.
גוגול נדר לעצמו נדר, לפיו אם יינצל ממוות יקדיש את חייו לנגינה במפוחית,
וילמד ילדים יהודים לנגן בכלי זה.
לאחר המלחמה עלה גוגול לישראל.
בשנת 1963 הוא קיים את נדרו, והקים את "תזמורת מפוחיות הפה של רמת גן", שלימים נקראה על שמו.
בשנת 1990 חזר גוגול לראשונה לאושוויץ,
שם ביצע עם התזמורת את השיר "העיירה שלי בעלז" (ביידיש:
"מייַן שטעטעלע בעלז"),
הנעימה אותה ניגן גוגול עם תזמורת המוות ליד קרמטוריום מס' 3 בבירקנאו.
בשנת 1993, בעקבות פנייה של ראש הממשלה דאז יצחק רבין,
התלווה גוגול לנסיעה ממלכתית לאושוויץ,
לציון 50 שנה למרד גטו ורשה. כחודש לאחר נסיעה זו נפטר גוגול.

נגישות