פרשת השבוע

לאור השקפת עולמו של יאנוש קורצ'אק –
היא יוזמה חדשה לקריאה מחודשת בכתבי קורצ'אק
בהתאמה לרוח התקופה.פרשת השבוע
מדי חודש יבחר ד"ר מרק סילברמן  
באחת מפרשות השבוע לאותו חודש, 
ויקשור אותה לרעיונותיו החינוכיים,
המוסריים והכלל אנושיים של יאנוש קורצ'אק.
מקווים שתיהנו ותחכימו. תגובות, מחשבות,
רעיונות והתייחסויות יתקבלו בברכה.

פרשות חודש סיוון:

נשא  בהעלותך  שלח לך  קורח

חודש סיוון: לפרשת 'בהעלותך', במדבר י"ב, א-ב 
לאור השקפת העולם של יאנוש קורצ'אק
שימינ'ג ביוש (SHAMING) מאת: ד"ר מרק סילברמן

בדרך כלל אין נוהגים להדגיש את זיקתו של קורצ'אק ליהדות המסורתית.
לאור זה נשאלת השאלה מה בין פרשת השבוע לבין השקפת עולמו של יאנוש קורצ'אק?

אמנם ידוע שקורצ'אק אהב לעיין בתנ"ך (בתרגום פולני);
ידוע שלקראת סוף חייו הוא רצה לכתוב דברים על ילדותן של דמויות חשובות בתנ"ך
והספיק לכתוב דברים מסודרים (יפהפיים בעיני) על ילדותו של משה.
עם זאת קשה מאד לומר שקורצ'אק הכיר מקרוב את המנהג המושרש
בקהילות יהודיות דתיות לשאת דרשה לפני או אחרי
קריאת פרשת השבוע בבית הכנסת בבוקר מדי שבת.
ועם זאת, ניתן ליצור קשרים משמעותיים
בין פרשות השבוע לבין השקפת עולמו של קורצ'אק:

כיוון שבמהלך כל חייו קורצ'אק תהה והתמודד עם שאלות היסוד הפילוסופיות הנצחיות כגון:
מהי משמעות החיים; האם יש טוב בעולם ובחיים ומהו?
מה מעמדו של הרוע בחיים ובעולם? מיהו האדם?
מהי תכלית חיי האדם ועוד.

וכשם שקורצ'אק שאל שאלות כאלו וביקש למצוא להן מענה,
חמישה חומשי התורה מעלים שאלות דומות ומנסים לתת את דעתם עליהן.
גיליון זה מהווה את הניסיון הראשון לקשור סוגיה אחת העולה
בפרשת "בהעלותך" שנקראה בשבת האחרונה עם השקפת העולם
של י' קורצ'אק. הסוגיה שנדון בה היא האיסור לדבר לשון-הרע.

הפסוקים הבאים מתייחסים לעבירה של לשון-הרע שמִרְיַם,
אחותם של משה ואהרון, עברה עליה בפרשתנו:

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:                                     
כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (במדבר י"ב-א- ב).

הפסקה הבאה המופיעה בפתיחה לספרו של החפץ חיים,
שמירת הלשון כהלכתה מבטאת בחריפות את עוצמת
ההתנגדות של המסורת היהודית הרבנית לרכילות,
לשון-הרע והוצאת שם רע על זולתנו:

המרגל (המרכל או המדבר לשון-הרע, מ.ס.) בחברו…
עובר גם כן על מצות עשה של (דברים כ"ג)

"זכור אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך",

שהזהירתנו התורה בזה שנזכור בפה תמיד העונש הגדול אשר עשה ה' ית'
לצדקת מרים הנביאה,
שלא דברה אלא באחיה אשר אהבתהו כנפשה
וגדלתהו על ברכיה וסכנה עצמה להצילו מן הים,
והיא לא דברה בגנותו אלא מה שהשוותה אותו לשאר נביאים,
ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש
(ההדגשה, מ.ס.). הקדוש ברוך הוא לא הקפיד על כל הדברים האלה,

שנאמר "והאיש משה ענו מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. , 

ועפ"כ לא הועילו כל מעשיה הטובים  ונענשה בצרעת על זה…
ייתכן מאד שחומרת איסורים אלה נובעת דווקא מן הקושי
שיש לרוב בני-אדם להימנע מרכילות. סיבות רבות,
בעיקר רגשיות-נפשיות מעוררות בבני-אדם את הצורך לרכל,
לספר לשון-הרע ולהוציא שם רע על זולתם.
פעמים רבות אף מדובר בבני-האדם הקרובים להם.
עקרונית ומעשית יש התאמה בין מידת הבגרות של בני-אדם
לבין הסיבות שמעוררות אצלם את הצורך לדבר רעות בזולתם.
ניתן לומר שכעומק חוסר הבגרות עומק הקושי להשתלט על יצרי
התחרות והקנאה.יצרים אלה מעוררים את הצורך לרכל ולדבר לשון-הרע,
על מנת להגיע לתחושות של עליונות.

אחת מן הסיבות הראשיות לעוצמת לשון-הרע ונוכחותה הרחבה בין ילדים,
ועוד יותר בין מתבגרים היום,
נעוצה באפשרויות ששליטתם בתקשורת הדיגיטלית
(פלאפונים, מחשבים, טוויטר, אינסטגרם וכיוצ"ב)
מקנה להם: להפיץ לשון-הרע ללא כל צורך להיחשף.
מדובר באומרו של לשון-הרע, במקבלו של לשון-הרע,
והאדם שעליו נאמרה לשון-הרע.

חז"ל השוו את עוצמת הנזק שלשון-הרע גורמת לשפיכות-דמים.
בעיניהם לשון-הרע הורגת את אותם שלושת האנשים שהזכרנו למעלה:

'האומרו והמקבלו וזה שאומר עליו'                                                                 
(רמב"ם, הלכות דעות פרק ז': הלכה ב'-ג').                                                       
החכמים זיהו קשר בין לשון-הרע לבין עמידה על דם רעהו –                                     
"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ  לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רעך "(ויקרא יט- טז).

לאחרונה אנו עדים לביוש – שימיינג (SHAMING)
היכול אף להביא להתאבדותו של המבויש.
אמנם מקרי-ההתאבדות של צעירים שלא יכלו לעמוד נגד דחייה קשה וביוש,
שנעשו על ידי תלמידים בבית-הספר שבו הם לומדים – אינם רבים.
עם זאת, עצם קיומם של מקרים כאלה יחד עם היחס
הסלחני לדפוסי ההתנהגות האלימים הללו,  של הנהלות בתי-ספר רבות,
מהווה איום למעמד המוסרי של בית-הספר בימינו.

האם ניתן לצמצם באופן משמעותי תופעות אלו של לשון-הרע,
הוצאת שם רע וביוש, הרווחות ברשתות האלקטרוניות
הנגישות למרבית אוכלוסיית הילדים בבתי-הספר היום?
אני סבור שכן. אמנם אליה וקוץ בה.

תשובה חיובית זאת מושתתת על שינויים מרחיקי לכת של החינוך
בבית-הספר על חטיבותיו השונות.
הארגון המחודש שיוצע כאן מתבסס בעיקר על דרכו החינוכית של יאנוש קורצ'אק.
שינוי זה גם מושפע מדרכו החינוכית של לורנס קוהלברג שהשקיע
מאמצים משמעותיים בבניית בתי-ספר כ'קהילות צודקות'.

אעלה כאן שלושה יסודות נבחרים מתפיסתו ועשייתו החינוכית של י' קורצ'אק,
שבכוחם לצמצם באורח משמעותי את התופעות של רכילות,
לשון-הרע, וביוש הזולת, הרווחות היום בתוך בתי-ספר ומחוצה להם.

יסוד ראשון – יסוד היסודות בדרכו החינוכית של קורצ'אק הוא: 

ענקת כבוד אמיתי לילד: 

הילד הוא אדם ברשות עצמו ויש לו את הזכות והחובה להיות שותף לכל החלטה
שקובעת את הדרך שילך בה. יש המנסחים זאת בסיסמה: "שום דבר עליך, בלעדיך!"

יסוד שני – דיאלוגיות 

קורצ'אק יצר והפעיל רשת עשירה של ערוצים פתוחים וישירים
לתקשורת בין המתחנכים לבין עצמם,
ביניהם לבין ההנהלה ומדריכי-הפנימיה.
גולת הכותרת של ערוצי תקשורת אלה היה בית-משפט של חניכי הפנימיה,
שבו  דנו בתלונות שהועלו על ידי כל בני הקהילה.

יסוד שלישי – חינוך טוב הוא החינוך לטוב.

קורצ'אק, יחד עם סטפניה וילצ'ינסקה, אם הפנימיה ויד ימינו,
הקימו קהילה חינוכית שכל חבריה – ללא הבדלי גיל, מעמד, תפקיד, דרגה וכולי –
היו שותפים לתהליך המעגלי של חינוך והתחנכות,
שיעדיהם הראשיים היה שיפור עצמי ועידוד הזולת לנסות לשפר את עצמו.
שיפור עצמי זה התבסס על תפיסת ה'טוב' בעיני קורצ'אק.
קורצ'אק הניח שכל מעשה אנושי שעושה עולם
טוב יותר לבני-אדם ו/או עושה אדם טוב יותר לעולם
הוא הכלל הראשון של עשיית הטוב.

עשיית הטוב כוללת בין השאר: פיתוח רגישות בין-אישית וחברתית,
ובעיקר רגישות לעוול ולאי-צדק; התחייבות לקיים יחסים בין-אישיים
וקשרים חברתיים המושתתים על דו-שיח,
הדדיות,
שותפות,
צדק,
חסד,
חמלה ועוד;
עשייה לטובת הכלל;
הבעת דאגה לזולת;
הענקת יחס אוהד;
גרימת סיפוק מוסרי;
מתן תמיכה;
הגשת עזרה חומרית והתנהלות ביושר.

לפי עדויות  רבות של חניכים שגדלו וחונכו בפנימיתו של קורצ'אק
במהלך 8-6 שנים (מגיל 14-6) החינוך לפי קורצ'אק,
שהיה מבוסס על היסודות שמנינו,
אכן הצליח לרסן את היצרים התוקפניים בכל ילד
ולבטא את היצרים הטובים שניחנו בהם.
כאשר יש ערוצי תקשורת אמתיים בין הילדים לבין עצמם
וביניהם לבין המחנכים שלהם, הרצון,
ועל אחת כמה וכמה – הצורך לבייש את זולתם נחלשים והולכים.

תם ולא נשלם

נגישות