דברים ליום קורצ'אק מפי נציג מחנות העולים

אנחנו מציינים היום 70 שנה להרצחם של יאנוש קורצ'אק,
סטפה וילצ'ינסקה וילדי בית היתומים.
אבל אולי חשוב מכך אנחנו מציינים השנה 100 שנה להקמתו של בית היתומים,

ונראה לי שאני מעדיף לזכור את הקמת בית היתומים –
מוסד חינוכי שנועד לאפשר לילדים להתמודד עם מציאות חייהם ולבנות אותם כבני אדם,
ולציינה כמורשתו של קורצ'אק – המחנך,
המאמין באדם ובילד, והמאמין בעולם טוב יותר.

"למי שאינו מאמין קשה לחיו השנה", כותבת לאה גולדברג,

ואני מוצא שקשה, קשה לי מאוד לחיות השנה.
קשה מאוד למצוא כוחות מעוררים, מחיים בתמונת החברה הסובבת אותי –
בחודש האחרון, לצערנו, אל מול מערכת שאינה רואה את האדם,
מגיעים אנשים אשר מרגישים שכל האפשרויות לסיונ נגמרו,
לבצע מעשים של ייאוש ונראה שאין פתרונות באופן.
בחודשים האחרונים מתנהל מרדף, רעיוני ופיזי,
על ראשיהם של אלפי פליטים סודנים ואריתראים,
הנמלטים מרצח עם ומלחמות בארצם,

ביניהם ילדים ונערים שחזו בחייהם הקצרים בדברים שלא ראוי שאף ילד יראה בחייו.
נערים שנמלטו מכפרם הבוער והגיעו בגפם לארץ בחפשם אחר מקלט,
מגלים שהאדם קשה, אלים ורודף בכל ארץ, מעבר לכל גבול.
האלימות סביבנו גואה כגל עצום, הולך וגדל, הולך וקרב,
ואני חש כי אין מסתור מפניה.

בכל שבוע אנחנו עדים למקרי דקירה ואלימות פיזית קשה מידי בני נוער אשר
נמצאים בחופשת הקיץ שלהם.
בני נוער אשר חשים ניתוק מהחברה בה הם חיים,
מהאנשםי אשר סובבים אותם, ואני מניח שלא פחות מזה – מעצמם.
וחמורה מכל היא השתיקה,
האדישות קשה היא השתיקה האפורה והסבלנית בה מקבלת החברה הישראלית את כל אלו,
כל כך נורמאלית וכה בלתי מתקבלת על הדעת השגרה בה מצויים כולם.
כותב על כך קורצ'אק במילים קשות – "בית-הספר —
עיקר במשך שנים את חומות הילדים,
רידד את נפשותיהם, חיסל במודע ובצורה שיטתית כל גילוי עצמאות, כל השראת נעורים —
והרי מאותו בית-ספר יצאו בכל זאת אנשים —-
ולמרות עוצמת הרוח כמה צייתנים, ילדים ישישים ותמימים אלה – בני-האדם.
כמה קל לשכנע אותם, כמה הם כנועים וותרנים. נמנע מהם כל דבר שמשמעותו לחיות".
אני שב וחוזר אל שירה של לאה גולדברג, של ושואל –

"איך אתעורר משנתי ואין בלבי אמונה?",

איך תוכל להתעורר חברה, איך נוכל לשבור את הגל העצום המאיים על חיינו,
כשהמציאות עצמה מציע הכל כך מעט נחמה ותקווה.
במחזה סנאט המטורפים, מציע קורצ'אק סיכוי לפתרון:

"אולי הילד מגלה בעצם קיומו את השאלה המכרעת של האנושות ולכן הוא יקר לנו כל כך.
כוחם של הנעורים נובע מחוסר ידיעה, מן החיפוש,
ואנחנו מפוכחים משום שכל האחרים יצאו מדעתם. חיפוש חסר ידיעה שטרם נכפף למוסכמות,
שכוחו בשאילת שאלות תמימות וישרות,
מהווה מבט מפוכח בסביבה בה נדמה כי כולם יצאו מדעתם".

"כשמתגלה האמת לאדם יש והוא נעשה למנהיג.
מן הצורך שיהיו כמוכנים דבירם;
בית מדרש וחדשים ושולחנות וספסלים וחד עשה גבאי ואחד נעשה שמש וכיוצא בזה.
ובא השטן וחוטף את הנקודה הפנימית.
וכל השאר נותן כשהיה והגלגל מתגלגל ורק הנקודה הפנימית חסרה."

את הדברים כתב רבי יצחק מאיר מגור במאה ה-19.
והוא מציע כי בעת שמבין אדם את חוסר הטעם והעוול בהם מתנהל העולם,
יש והוא נעשה למנהיג. לפני מספר שנים, אך דבר דומה אני יכל לקרוב גם לפני כשבועיים,
בפני קהל מסיימי כיתה י', חניכי תנועת המחנות העולים, בחצר כנרת, שמעתי חניכת תנועה,
מסיימת שנת הדרכה, מספרת על השפעת הדברים הללו עליה.

היא סיפרה כי היא מביטה בחברה הישראלית ובסביבה הקרובה לה,
באנשים המתנהלים שלהם, באינרציה קבועה,
מביטה בחייה ומוצאת שאכן נגנבה הנקודה הפנימית. מול קהל חבריה הנרגשים,
היא אמרה, כי גם לאחר שנת הדרכה קשה,
הטעם שהיא מוצאת בתנועה הוא בחיפוש המשותף, מדריכים וחניכים,
אחר הנקודה הפנימי, אחר משמעות וטעם.
כשמתגלה האמת לאדם יש והוא נעשה למחנך.

העיסוק בדמותו של יאנוש קורצ'אק מעורר בי לא פעם שאלות נוקבות וקשו.
חייו, משנתו הפדגוגית, כתביו, סיפוריו והרצחו מהווים עבורי, כאדם וכמחנך,
חידה אשר תשובותיה חיוניות ונחוצות מאוד. מצד אחד כתיבה ישירה וחסרת יומרנות,
וממשנה חינוכית דומה, פשוטה לכאורה,
הרואה בילד ובמחנך שווים. ומצד שני חיים ללא ההספקות,
תמיד תוך ניסיון לשנות, להשפיע ולחנך.

"קודם כל אתה בעצמך ילד,
ועליך לחנך ולהשכיל את עצמך.
ההנחה שהפדגוגיה היא תורת הילד ולא תורת האדם –
זאת היא אחת הטעויות המרגיזות ביותר"

"אם נדע להבין ללב הילד", אומר קורצ'אק, "נלמד להביט ללב האדם.
להבנתי, אם כן, עלינו להבין את משנתו של קורצ'אק כניסיון תמים,
אמיתי וחסר פשרות, לשנות את פני האדם ואת פני העולם.
יש לראות במשחק העפיפון שהציע לתלמידיו דימוי לחיבור החיוני בין הקרקע לשמים,
בין הפשוט והמוחשי לרחוק והשמימי, חיבור שניתן לעשותו רק במשחק, משחק אמיתי מאוד."
אני מוצא אמונה בדברים אלו.
אני מוצא כוח ואמונה בבחירותיהם של חניכי ושותפי לתנועה.

השנה אנחנו מציינים גם 70 שנה למפעל שנות השירות בארץ,
מפעל אותו אתם, חברי שכבת ש"ל, ממשיכים בגאון וגוואה גם בימים טרופים אלה.
אני מתעורר מבחירתכם, מלאת האמונה,
לחדול מן השגרה ולשוב ולמצוא את הנקודה הפנימית,
לבחור ולהיות מחנכים. שכן אני מאמין שרק כך ניתן לשנות את פני העולם.

טל נציג תנועת המחנות העולים

 

♦ חזור לעמוד קודם ⇑
נגישות