יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

וחללי פעולות האיבה תש"פ.

שנת 2020

נזכור את כולם

עמותת יאנוש קורצ'אק מרכינים ראש 

ומורידים את דגלנו לחצי התורן לזכרם 

נר יזכור

למה? יש אנשים המבטיחים,
כי קורבן הדם והדמע יביא את התחיה. אולי.
אולם מה יביאו זוהמת המלחמה,
ביצות של המלחמה? אם יזכו המקופחים וישיגו,
מה צפוי למעוולים?

(דת הילד, מהמלחמה. עמ' 229)

זיכרונות מהמלחמה הקודמת.

השיירה שלנו עוברת בכפר שרוף למחצה.
יום אביב נאה. בערוגות שלא סורקו דבלולי קוצים גבוהים, חצופים.
הריסות של קיני-אדם. כאן ארובה, שם קרביים פרומים של בקתה,
ושם מוטות אחדים של גדר שנתמוטטה.
שלדים מפוייחים בירקות הנצחית של הצומח הפורע משמעת.

תמונה: בקתה הרוסה, קיר חרוך, משהו מהגג, משהו מהטפחות.
על מריש שרוף-גחול תלויה נדנדה של תיל דוקרי,
ובמקום מושב הושחל על התיל תרמיל של פגז.

וצחוק ילדים קולני, שובבני –  על עיי-השריפה.

סמל. על אפו ועל חמתו של הרצח,
על אף העוצמה העלובה של ההרסנות האנושית –
נמשכים החיים האדירים מכל,
ומאמינים, ללא דאגה, כי יימשכו.

כל יום שאלנו – האם כבר,
מתי הקץ –
ומחשבתנו המיוסרת שרטה את תעלומת-
קצה של קומדיה שטנית זו.

האם כבר – ומתי סוף סוף?

חיים אבדו, לבבות גוועו.
ייבבו וביקשו רחמים דמעות הנשים,
תפלות האמהות, רעבם של הילדים.
בתי וזכויות אדם עלו אש,
בנתיבות הייסורים נדדו אנשים,
נעו-ונדו נשמות-אדם בנות-בלי-בית.

מתי ייתמו הרשע או הסבלנות?
מתי תיטול ידו הרחומה של השלום את השלטון
מידיהם העקובות-מדם של מציתי הדליקות והמרעילים?

מתי?

והנה, לתוך מצוקה כפויה זו, לתוך החרפה והתבוסה,
אל חוסר-התקווה ואפילו אל אי-הציפיה –
פורץ פתאום צחוק הילדים הזה, שובבני, מתגרה,
מלא תשוקות, אביבי, והוא שר את העתיד,
זועק אל האביב, מבשר את המחר

(דת הילד, האביב והילד. עמ' 232-233).

עמדנו בכביש, אבודים בסופת הקרב,
אשר אין יודע איפה הוא מתחולל.
אבד לנו הקשר – אנו עומדים ללא פקודה,
ואם כן ללא תקווה, כי איזו בקתה תקלוט אותנו ללינת-לילה. וזו,
השמש – חורפית צוננת,
כזאת חסרת בושה בבהירותה ובהוד רוממותה –
שוקעת לה בלי לרחם על הנמלים הזעירים של האדמה.

ואביב. השמש המלכותית ריחמה, התאהבה,
רוצה לפצות ולגמול, לחלק, לנשק,
לקסום מחילה ואהבה. הפלא ופלא!

האדמה היתומה משתוממת, אינה נותנת אמון,
כובשת רטט ועוד רטט של חרדה עלומה – וכשתאמין פתאום,
סוף סוף – תוריק פתאום, תפרח, ריחנית, יפה, שופעת שיר.

(דת הילד, האביב והילד. עמ' 234-235)

נגישות