אסתד ואני – יצחק סקלקה
כתב: יובל גבידצמן.

ראיון מופעל על ידי ארגון בינה בשיתוף
עם מחלקת הרווחה ״שפירים״ בעיריית תל אביב.

יצחק ואסתר רעיתו ז"ל

יצחק ואסתר רעייתו ז"ל

אני זוכר את פגישותינו במבנה שהיה כמו המתנ״ס שלנו , אז עם כל נערים ונערות השכונה.
בכל פעם שהייתי מגיע לאסיפות הייתי פוגש את אסתר.
אך לפני כן, חברתה הטובה ביותר הייתה חברה שלי.
לאחר זמן מה החלטתי להיפרד ממנה,
לא אהבתי אותה יותר. היא כעסה ונעלבה מאוד.
לאחר שהתיידדתי עם אסתר והתאהבתי בה,
היא גילתה שיש לי מישהי חדשה ועוד החברה הטובה ביותר שלה.
זו הייתה דרמה גדולה מאוד.
״בחיים לא אדבר אתכם, אני לא רוצה שום קשר.
״ היא אמרה והלכה לה כעוסה ונעלבת עד עמקי נשמתה.
לאחר מכן לא שמענו ממנה עוד והמשכנו להיות , ביחד וגם להגיע לאסיפות.
לאחר כמה זמן החלטנו להתחתן , הצעה זו לא הייתה סתם הצעה.
לקחתי אותה לספסל בשכונה והבאתי לה בתחילה פרח.
היא הריחה אותו ושמה אותו ברכות על אוזנה.
לאחר מכן ישבנו ודיברנו, צחקנו.
פרפרים היו בבטני, הרגשנו את האוויר האביבי והמתקתק.
אחר כך הלכנו עד לים, זה היה בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
השקיעה קרבה ובאה, ואז הצעתי לה נישואין.
היא התרגשה עד מאוד, דמעה של אושר זלגה על לחייה החמות.
היא לא היססה ואמרה כן, וחיוכה הגדול נשאר זמן רב על פניה.
לאחר מכן תכננו את החתונה , זה היה אולי שבועיים לאחר מכן.
המשפחות עשו מפגש ודיברו וצחקו רבות עד שעות הליל המאוחרות.
לאחר מכן נפרדו לשלום , ושמחו מאוד על חתונתנו הקרבה ובאה.
לאחר שבוע הגיע היום. החתונה הייתה צנועה , זה היה בבית כנסת בשדרות רוטשילד.
אני זוכר את עצי הפיקוס שעד היום קיימים שם
ואת האנשים עם הכלבים ורוכבי האופניים, שעד היום אפשר לראות שם.
זה היה בבית כנסת גדול מאוד עם חלונות גדולים וארון קודש מפואר.
חיתן אותנו רב אורתודוכסי.
החתונה הייתה מאוד מצומצמת באו כ50 איש בערך.
לא היינו לבושים נורא חגיגי וגם לא התרגשנו בצורה יוצאת דופן,
אך היינו מאוהבים ומאושרים מאוד.

נגישות