בשם עמותת "המכון החינוכי הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק"
לכבוד יום השואה שנת 2020

נזכור את כולם

אנו מרכינים ראש ביום זה יחד עם כל משפחות העם
אשר איבדו את יקירם במחנות ההשמדה, ובשואה בכלל
ומשתתפים יחד עם כל קבוצי העולם באשר הם על מות יקיריהם ולזכרם.
ולזכרם של יתומי יאנוש קורצ'אק סטפה הילדים היתומים וצוותו
אשר נרצחו ב 5/8/1942 במחנה ההשמדה טרבלינקה

הנריק גולדשמיט – יאנוש קורצ'אק,

הומניסט וריאליסט, אשר גם בימים האפלים בגטו נותר נאמן לשורש האנושיות.

בספרו, הנושא שם זה,

כתב שבח אדן אודות יומן הגטו שכתב קורצ'אק במהלך שלושת החודשים האחרונים לחייו:
"בספר הזיכרונות מן הגטו המחבר ממלא 'תפקיד של אדם המהרהר על חייו שעברו,
אדם הרוצה להביא לתודעתו ולתאר את סדר הקיום שלו,
המשמעות שלו ואת הדרכים להגיע למשמעות זאת'.
בהרהורים אלה אדם מגיע לשאלה המטריפה את דעתו:
"כיצד כל זה היה יכול לקרות?"

(הנריק גולדשמיט – יאנוש קורצ'אק / שבח אדן, עמ' 54)

ולמרות הכל, קורצ'אק לא איבד לרגע את אנושיותו.
וכך הוא כותב ביומן הגטו:

" 'הם יקטלוך, יקרעו את בשרך, ירדפוך בקללותיהם – מה בכך?
הבעבור זה לא תישאר רוחך טהורה, משכלת, מושלת בעצמה ומתנהגת בצדק?
שווק בנפשך, שיעמוד איש על יד מעיין נובע מים זכים ומתוקים ויגדף אותו;
הן המעיין לא יחדל מלהקיר את מימיו. וגם אם יזרקו לתוכו רפש ודומן,
הלא במהרה יפזר אותם ויגרשם,
ועל כל פנים לא יישאר מסואב בזוהמתם.
התדע, איך תכין לנפשך מעיין לא אכזב כזה?
כאשר תנצור לך בכל שעה את החופש ועם זה תחזיק במידת החנינה ובתמימות ובענווה'.
הרי אלה הם דבריו של מארקוס אורליוס, שקורצ'אק הגה בכתביו.
מעניין מה הרב הדמיון בין דברי הקיסר האציל, הפילוסוף,
רב האמת, שנכתבו לפני מלעלה מאלפים שנה במחנהו מוכה-המגיפות
והמותקף על ידי שיפעת הבארבארים,
לבין הגותו של אוהב האדם הגדול מגטו וארשה,
כאשר עמד עם עמו מול נחשול השפל והאכזריות של הבארבארים מהמאה העשרים".

(מן הגטו, עמ' 62)

בברכה :  יו"ר המכון דליה טאובר.

נגישות