חג פסח

חג הפסח בבית היתומים של קורצ'אק

חג אביב שמח – מספרים חניכי יאנוש קורצ'אק: היו אצלנו אורחים לסדר.
לפי מסורת בית היתומים הוזמנו לטקס רבים מידידי המוסד.
כאשר חגגו 25 שנים לבית ערכו אירוע מיוחד בפסח,
עם אורחי כבוד, וביניהם שר החינוך הפולני ו'מיס יודיאה',
מלכת היופי היהודייה שהוזמנה במיוחד לאירוע.
נותר בידינו נוסח ההזמנה שיועדה לד"ר עמנואל רינגלבלום ואשתו (מרחוב לשנו 18):
"בית היתומים בשליסקה 9 (בעבר קרוכמלנה 92)"  
מתכבד להזמין את כבודך לטקס ערב סדר פסח
שיתקיים ביום ד', 1 באפריל, 1932 בשעה 5:30 בערב.
נ.ב. הטקס יימשך לא יותר משעה אחת , לפי המסורת רבת השנים.
"אנחנו מבטיחים שעה נאה, יפה ומעודדת".
בתמונה: ד"ר עמנואל רינגלבלום, אשתו ובנם

ד"ר עמנואל רינגלבלום, אשתו ובנם

גם העתון היהודי, "גזטה זי'דובסקה", פרסם כתבה  בעקבות סעודת ליל הסדר בבית היתומים, וכך נכתב:

 

העיתון בו פורסם ערב ליל הסדר בבית היתומים של קורצ'אק

"לסדר פסח בבית קורצ'אק יש קסם אישי משלו."  צריך היה לראות את הרצינות החגיגית
שאפיינה את הסועדים הצעירים ולהיווכח מהמשמעת,
השמחה והנתינה בסדר המופתי, בריכוז ובהדר שליוו את קריאת ההגדה.
לפני שהסבו המוזמנים לסעודה החגיגית, דיבר יאנוש קורצ'אק בקצרה.
משפטים אחדים, ממש מלאכת מחשבת. התרגשות כנה הייתה ניכרת בדובר.
בסוף, שלום! שמחה רבה, וחגיגה גדולה. סעודת ערב פסח. אמנם הטקס נמשך שעה אחת. ואכן,
התברכנו בשעת חיים נאה, יפה ומעודדת, כפי שהבטיח יאנוש קורצ'אק בנוסח ההזמנה.
"גם חג הפסח נחוג ברוב פאר".

ליל הסדר בבית היתומים:

בליל הסדר היו הילדים ואורחים מסובים סביב כל השולחנות,
המכוסים מפות לבנות ועליהם גביעי יין.
המורה אומר את ה"הגדה" והילדים חוזרים אחריו.
מאחר שהילדים בבית היתומים היו רבים,
ולא ניתן היה לתת מתנה לכל אחת ואחד מהם,
התקבל בבית מנהג שהחליף את האפיקומן:
בשעת הארוחה היה אחד הילדים מוצא אגוז בכופתתו ,
הילד בר המזל היה מקבל מתנה כספית,
שוות ערך 5 זלוטי סכום אשר יכל לקיים משפחה לשבוע ימים.

 

שלמה נדל מחזיק בידו את פירורי האגוז שנותרו בעטיפה עד היום תצלום: איציק דזלרטי

וכך היה מספר שלמה נדל (שלמק), מזיכרונותיו כחניך בבית היתומים:
"בפסח היו עורכים ליל סדר ל-120 איש, ומלמדים אותנו שירים לפסח.
והחביאו אפיקומן כמצוות החג , אבל איך החביאו את האפיקומן?"
"היו מכניסים לתוך הקניידלך אגוז יער, ומי שהיה מוצא אותו היה מקבל חמישה זלוטי. 
לפני טקס חלוקת הקניידלך הייתה דממה, ואחר כך היו שומעים רק את רעש הכפיות , "
מועכות את הקניידלך כדי לחפש את האגוז. פעם אחת הרווחתי אגוז כזה, הייתי אז בן 13-12.
(האגוז היה נמצא אצלו עד יומו האחרון בחייו – והווה קמע.)

נגישות