הניגון האחרון

הניגון האחרון שמואל גוגול

הניגון האחרון שמואל גוגול

לקריאה נוספת של כתבה לחץ כאן  

ראש הממשלה דאז יצחק רבין הוזמן בשנת 1993 לסדרה של טקסים לציון מרד גטו ורשה בפולין.
הצעתי לו, כך מספר איתן הבר, מי שהיה יועצו הקרוב של יצחק רבין וידידו,
לצרף למשלחת חמישים ניצולים מן הגטו כמניין השנים.
בהתייעצות עם ארגונים של ניצולי שואה ,
נבחרו חמישים ניצולים שלכל אחד היה סיפור אנושי מרגש אחר.
אחד מהם היה שמואל גוגול, נגן מפוחית פה, מרמת גן.
הוא ניגן במפוחית ב"תזמורת המוות" של מחנה ההשמדה באושוויץ.
על פי דבריו ניגן שם באושוויץ בעיניים עצומות,
כדי לא לראות ולא לזהות את ההולכים למוות בתאי הגזים.
טלפנתי אליו כך מספר איתן הבר והצגתי עצמי.
סיפרתי לו כי ראש הממשלה מזמין אותו להצטרף למשלחת.
מעבר לאפרכסת נשמעו מלמולים ו"אוי" קצר.
הטלפון נשמע נשמט מידיו. קראתי – מר גוגול, אבל לא נשמע יותר כל מענה.
כעבור כמה ימים התקשר גוגול לאיתן הבר והביע את התרגשותו העמוקה מההזמנה
הפעם, אמר – אנגן בעיניים פקוחות.
לאחר שהגיעו לוורשה ולאחר הנאומים ושירתה של הזמרת רינת גבאי,
דומה היה שההתרגשות הגיעה לשיא.
ואז עלה גוגול על הבמה ובקור הפולני המקפיא ועל רקע הנוף האפור של אשוויץ בירקנאו
התחיל גוגול לנגן המפוחית שלו, הפעם היו עיניו פקוחות.
איתן הבר לא זכר מה ניגן גוגול,
אבל המפוחית הפיקה ניגון בלתי נשכח ואז כשסיים גוגול לנגן,
אמר ספק לעצמו ספק לאחרים – עכשיו אני יכול למות בשקט.
חזרנו לישראל וכעבור ימים אחדים נפטר שמואל גוגול.

קורות חייו של שמואל הניגון האחרון בסרט הבא :
נגישות