אברהם הורמן (אברמלה).

יליד 1924

אבי אברהם הורמןז"ל נולד ביולי 1924 בעיירה וולה אוקשייה בפולין.
אבא התייתם מאביו בהיותו בן שלוש,
וגדל עם אחיו בן השנה וחצי ואחותו התינוקת בת מספר החודשים.
אמו וסבתו גידלו את השלושה.
בשל הקושי לגדלם ללא אב, פנו הסבתא והאם לעזרה,
ובסיועם של מכרים מוורשה ניתנה להם הזדמנות
להכניס את אבי ואחיו לבית היתומים היהודי של יאנוש קורצ'אק.
אבי נכנס לבית היתומים בתחילת 1932, היותו בן 8.
בתום אותה שנה החליטה סבתו להוציאו מבית קורצ'אק,
משום שהסבתא היתה אשה דתייה אדוקה ולטעמה,
בבית-היתומים לא שמרו די על הדת והמסורת.
אבי לא שכח את בית-היתומים ואת יאנוש קורצ'אק עד יום מותו,
ופעמים רבות בחייו ציין עד כמה השפיעה עליו אותה תקופה ועד כמה משמעותית היתה עבורו אישיותו המיוחדת של קורצ'אק.
לאחר מלחמת העולם השניה הקים אבי משפחה ועלה ארצה.
לאורך שנים היה חבר באגודת יאנוש קורצ'אק, פעיל נמרץ,
ודאג לשתף את כל בני המשפחה בחוויותיו האישיות
ובמשנתו של יאנוש קורצ'אק.
להלן חלק מזכרונותיו של אבי, אברהם, כפי שסיפר לנינה הבכורה שלו,
שכתבה את עבודת השורשים:
בהיותי דור רביעי לניצולי-שואה חייתי וספגתי את סיפור חייהם המרגש
של סבא-רבא וסבתא-רבא שלי.
סיפור מאבקם, גבורתם והישרדותם ליווה אותי במיוחד
בתקופה זו של חקר שורשי.
נושא השואה והנצחתה הפכו לחלק ממשפחתי.
בין יתר הסיפורים והחוויות שלהם נחשפתי בעבודתי,
נחקק בליבי אותו פרק בתולדות חיי סבא-רבא שלי,
אברהם הורמן – בהיותו חניך של יאנוש קורצ'אק.
סבא-רבא, בהיותו יתום מאב, נשלח לבית היתומים שניהל יאנוש קורצ'אק
ולאחר תקופה קצרה, לצערו בזמנו ולמזלו בדיעבד,
חזר לביתו לעזור לאמו בפרנסת הבית.
סבא-רבא סיפר לאורך שנים על זכרונותיו ורשמיו מאותה תקופה,
מבית היתומים ומיאנוש קורצ'אק:
"הייתי יתום מאב, אך הרגשתי שיש לי 'אבא' שדואג לי.
כשהתייתמתי, בהיותי בן 8, נשלחתי לבית-היתומים של יאנוש קורצ'אק.
הייתי ילד קטן בגילי ובגופי,
אך מהר הבנתי שאני לא לבד ויש מי שתמיד נמצא שם אתי.
כל בוקר קיבלנו מנה של שמן-קיק למען הבריאות.
עבורי זה היה עינוי אך קורצ'אק,
בדרכו הייחודית והרגישה, הסביר את חשיבות בליעת המנה,
ואחרי הסבריו "בלעתי את שמן הקיק כי אם הדוקטור אמר
אז זה חשוב וזה הכרחי ".
קורצ'אק התייחס אלי כמו מבוגר שמבין עניין,
ולא ילד קטן שצריך לכפות עליו את החלטות המבוגרים 
קורצ'אק שיתף אותי בהסבר, בסיבה,
ועל כך הוקרתי אותו וכיבדתי את הסברו.
מאותו יום שמן הקיק היה חלק ברור מהתפריט ללא היסוס.
יום אחד בחצר, במהלך משחק,
התפתח ריב ביני לבין אחד הילדים, שהסתיים במכות.
איני זוכר את הסיבה למריבה,
אך אני זוכר שבטרם התמכרתי לכאב המכה והעלבון בא קורצ'אק להושיע.
הוא לקח אותי ואת הילד האחר, לא האשים, לא העניש,
לא ביקר אלא רק בירר והסביר – שוב חשתי שאני לא לבד, ויש מי שידאג …
קורצ'אק, למרות עיסוקיו הרבים, תמיד היה שם.
לבוש בחלוקו הארוך בעל הכיסים, ובכיסים תמיד היו לו סוכריות לכולנו,
לכל שעה, לכל צורך, לכל…
אישיותו של יאנוש קורצ'אק, רגישותו ומורשתו מלוות אותי לאורך חיי,
מאותו ילד קטן יתום ועד היום – סבא,
וסבא-רבא דמותו ואישיותו אור לחיי ולצאצאי.
" כולנו תקווה כי מורשתו של קורצ'אק תוגשם ויזכו להתחנך לפי מורשתו
ולהכיר את אישיותו ילדים ובני נוער (כמוך) לעד."
דבריו של סבא-רבא " .
לאורך השנים סבא-רבא היה פעיל באגודה על-שם
"יאנוש קורצ'אק" בישראל ובפולין.
השתתף בכנסים, פעילויות, סיורים, משלחות.
היה חבר בהנהלת האגודה ותרם מזמנו וממרצו ככל שיכול היה.
סבא-רבא שיתף בפעילויותיו את בני המשפחה
ואף אמא שלי היתה פעילה זמן מה במסגרת האגודה.
סבא-רבא וסבתא-רבא,עד ימים אלה מארחים,
נפגשים ושומרים על קשר פעיל עם פעילי האגודה בארץ ובעולם.
על פעילותם ותרומתם זכו סבא-רבא וסבתא-רבא לאותות הוקרה ומדליות.
 

כתבה: שגית לסר-ניצן, בתה של מנוחה דין-ניצן, נכדתו של אברהם הורמן ז"ל.

נגישות