שיעור לכל החיים

          בתמונה קורצ'אק והצוות

     

       מה הם היו אומרים

         




ההיסטוריה האנושית הופכת יותר ויותר למרוץ בין חינוך לקטסטרופה ....

מתוך ידיעות אחרונות 24  מתאריך:  6.8.2012

כתב: נח קליגר.

 

שיעור לכל החיים.

הוא נחשב לאחד המחנכים הגדולים של הזמן המודרני.

היום לפני 70 שנה נרצח בטרבלינקה יאנוש קורצ'ק. 

נח קליגר פגש כמה מברי המזל שעזבו את בית היתומים המפורסם שלו לפני השואה: בגיל 90 הם עדיין חיים בינינו כדי לספר על גדולתו של המחנך הנערץ



שלמה נדל: 

"כשהגעתי לבית היתומים פחדתי.

כילד קטן הרי לא ידעתי למה לצפות, 

אבל קורצ'אק הצליח תוך דקות

ספורות להרגיע אותי, ולהעניק

לי את התחושה שמצאתי בית חם".

שלמה (שלאמק) נדל בן ה־92 זוכר כל רגע ,

שהעביר בבית היתומים ברחוב קרוכמלנה.

הוא מדבר על המקום בגעגועים כאילו נפרד ממנו רק אתמול.

כאילו לא חלפו 85 שנה מאז דרך לראשונה במוסד המפורסם של ד״ר יאנוש קורצ'אק. ״ב־1927, כשהייתי בן שבע, הגעתי לבית היתומים, בניין לבן,

יפה ומצוחצח בן שלוש קומות״,

הוא מספר:

״ברור שחששתי בהתחלה.

כילד קטן הרי לא ידעתי למה לצפות, אבל קורצ'אק,

שנפגש איתי מיד, הצליח תוך דקות ספורות להרגיע אותי ולהעניק לי

את התחושה שמצאתי בית חם.

וכך אכן היה. שבע השנים שלי אצל הדוקטור היו היפות ביותר בחיי ".


נדל מתגורר כיום ברמלה. קורותיו בבית היתומים תועדו בסרט שצילמה חברה גרמנית. הוא הצליח להימלט מפולין לברית המועצות,ב־1939 וכך ניצל מהגרמנים. 


רעייתו פרידה צעירה ממנו בארבע שנים. 


בנם הבכור יוסי, מומחה למורשת הדוקטור לא פחות מהוריו, 

אחראי בין היתר על אתר האינטרנט ודף הפייסבוק של :

עמותת המכון החינוכי הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק.

הוא אומר :

״הבעיה בארץ היא שלא מלמדים מספיק על האיש המיוחד הזה״,


ואביו מניד את ראשו בהסכמה. לקורצ'אק עצמו לא היה מזל כמו לנדל. 


היום בדיוק לפני שבעים שנה הוא נרצח בטרבלינקה. 

ילדי בית היתומים הסתדרו זוגות זוגות בחזית הבניין.

טור ארוך של 196 ילדים בני שש עד 13, 

לבושים בבגדיהם היפים ביותר כפי שנתבקשו  לעשות על ידי הדוקטור.

״אנחנו הולכים למקום בטבע, עם שדות, עצים, נחל וציפורים״, בישר להם.

 כל ילד נשא עימו ילקוט קטן בצבע כחול ובו,

בין השאר גם הספר או הצעצוע האהובים עליו.

כשכולם הסתדרו, ניגשו המחנכות לראש הטור והצטרפו אל הדוקטור, 

שהיה לבוש במיטב מחלצותיו.

הדוקטור, שהוביל בידו את אחד הילדים הקטנים ביותר בקבוצה,פקד:

״קדימה, צעד״, והטור הארוך החל לנוע אט אט.

שבעים שנה בדיוק עברו מאז אותו יום עצוב - 5  באוגוסט 1942.

זו הייתה דרכם האחרונה של 196 היתומים היהודים, מורותיהם ומנהליהם.

לא לעבר השדות, העצים, הנחל והציפורים הם צעדו, אלא לעבר טרבלינקה, 

מחנה האימים שהגרמנים הקימו כדי להשמיד את יהודי ורשה וסביבתה,

ובו חוסלו 780 אלף איש ב־ 11 החודשים שבהם פעל.

זו גם הייתה דרכו האחרונה של הדוקטור,

הלוא הוא ד״ר הנריק גולדשמיט, המחנך הדגול,

שנודע בעיקר בשמו הספרותי - יאנוש קורצ'אק. 

הדוקטור שהפך לאגדה בחייו, ועוד יותר לאחר הירצחו.


מתרפקים בגעגועים.


רק מעטים מבין תלמידיו של קורצ'אק חיים עדיין בינינו. 

כולם עזבו את בית היתומים לפני שחבריהם נשלחו לכבשנים. 

רבים מהילדים שהיו בבית היתומים, והספיקו לעזוב אותו לפני השואה, 

גם הם כבר אינם בחיים. 

המעטים שנותרו וזוכרים את האיש יוצא הדופן הזה,

מתרפקים עליו גם היום בגעגועים.

בשבועות האחרונים נפגשתי עם שלושה מהם.

ילדי הבית,מספר נדל, עסקו גם בניקיונות ולא רק בלימודים. 

״בהתחלה לא קסם לי הרעיון שעליי לנקות, לגהץ ולסדר את המיטות״,

אומר נדל:  ״אבל לאט לאט הבנתי שהעובדה שגם אנחנו ,

היינו אחראים על הניקיון והסדר ולא רק המבוגרים, 

הפכה אותנו לאנשים טובים יותר.

הדוקטור הרי ממילא אמר לנו שעלינו לא רק לקבל ולקחת, אלא גם לתת״.

בכל מילה של נדל אתה חש את ההערכה יוצאת הדופן לקורצ'אק. 

ואפשר להבין אותו. הרי :

יאנוש קורצ'אק, שם העט שבו בחר הנריק גולדשמיט בצעירותו, 

היה אדם יוצא דופן בכל מובן אפשרי. רופא, סופר, פילוסוף,

ובראש ובראשונה ; פדגוג ומחנך, שכתב יותר מעשרים ספרים,

בעיקר ספרי ילדים וחינוך,

שאחדים מהם - כמו  ״המלך מתיא הראשון״ - הפכו לקלאסיקה.


ובעיקר מחנך שליווה את ילדיו למשרפות.

שם נוסף שנדל חוזר אליו פעמים רבות במהלך השיחה בינינו הוא :

סטפה ( סטפניה וילשינסקה ), שותפתו הנאמנה של קורצ'אק

בשלושים השנה, שבהן ניהל את בית היתומים היהודי בוורשה.

״כל ילד חדש במקום זכה למטפל בוגר ממנו, שבמשך שלושה חודשים הדריך אותו,

הסביר לנו את החוקים,הראה לו הכל וגם הגן עליו במקרה הצורך.

המטפל כתב דוח יומי שאותו הגיש לס־טפה, והיא אישרה אותו בחתימתה״.


יאנוש קורצ'אק, רופא ילדים במקצועו,

החליט להקדיש את חייו לחינוך ולטיפול בילדים,

וטען שגם להם יש זכויות וחובות בדיוק כמו ! למבוגרים. 

הוא הפך את בית היתומים שלו, שאותו תיכנן בעצמו,

לרפובליקה של ממש - עם פרלמנט,בית משפט ועיתון פנימי.

בית המשפט דן לא רק בעבירות שבוצעו על ידי הילדים ובהטלת הקנסות עליהם, 

אלא גם בעבירות משמעת של המחנכים, לרבות הדוקטור עצמו. קורצ'אק,

אגב,נענש ונקנס שלוש פעמים על ידי בית משפט על פגיעה בתקנות הבית.

השיטה המהפכנית שלו הייתה מודל לחיקוי במקומות רבים ברחבי תבל. 

נראה שאפילו הגרמנים הכירו בגדולתו של קורצ'אק.

עם תחילת האקציה הגדולה בגטו ורשה ! בקיץ 1942 החליטה המפקדה הגרמנית,

שגם  ילדי בית היתומים יועברו ל״מקום מגורים חדש״, 

כפי שהתבטאו (כלומר, לטרבלינקה).

קורצ'אק זומן פעמיים למטה האס־אס. 

בשתי הפעמים הציעו לו לצאת מהגטו לצד הארי של ורשה, אבל הוא סירב.

״אינני נוטש את הילדים שלי״, אמר.

״לאן שהם ילכו, גם אני אלך״.

ב־5 באוגוסט 1942 הוא אכן צעד בראש קבוצת הילדים שלו לעבר

האומשלגפלאץ נקודת  הפיזור שממנה יצאו הרכבות לטרבלינקה,

מרחק קצר מבית היתומים.

כשהגיעו לשם ניגש אל קורצ'אק קצין בכיר של האס־אס

וביקש מהדוקטור להתלוות אליו.

״אני רוצה לשוחח איתך על אחדים מהספרים שלך, שאותם מאוד אהבתי,

ותוכל לשוב לכאן מאוחר יותר״,אמר לו.

קורצ'אק, שהבין כמובן שזהו עוד ניסיון להציל את חייו, סירב בתוקף.

״אין לנו על מה לדבר״,קבע.

כעבור זמן קצר עלה הדוקטור בן ה־64 עם ילדיו הרבים לקרון. 

שעות ספורות לאחר מכן הושמדו כולם בתאי הגזים של טרבלינקה. 


 יצחק סקלקה :


"אני אספן כפייתי" 



יצחק סקלקה, בן 91,

גמלאי בית החולים שיבא ותושב שכונת שפירא בתל אביב, 

שהה בבית היתומים הוורשאי באותן שנים שבהן התגוררו שםנדל ובלפר,

אבל בניגוד לחבריו הגיע לארץ כבר בגיל 13, בשנת 1935.

״אמא שלי עלתה לישראל כשהייתי בבית היתומים ולכן הצטרפתי אליה״,הוא אומר. ״היה צריך להכיר את קורצ'אק ולשהות במחיצתו כדי לדעת עד כמה הוא היה מיוחד״. ביתו הקטן של סקלקה מוקף גינות גדולות,

ובהן בין היתר בריכת דגים, מספר אקווריומים,

כלובים לציפורים, פסלים ופריטי ריהוט עתיקים.

״אני פשוט אספן כפייתי״, הוא מתנצל בחיוך.


יצחק בלפר : 

"הדוקטור התעניין בהתקדמות שלי בציור ועודד אותי להמשיך,

שבע השנים שבהן הייתי בבית היתומים שלו היו בשבילי גן עדן של ממש"


גם יצחק בלפר, בן 89, מילדי קורצ'אק, 

הצליח להימלט מפולין לברית המועצות והתגייס לצבא פולין החופשית , צבא אנדרס, שנקרא על שם הגנרל שפיקד עליו.

בתום מלחמת העולם השנייהעלה ב־ 1947 לארץ על סיפון ספנית המעפילים

״ אף על פי כן ״ ,

הספינה היחידה מצי של 62 הספינות,

של מבצע עלייה ב׳ ששרדה ונכלא על ידי הבריטים במחנה בקפריסין.


בלפר, פסל וצייר מוערך, הפך את דירתו למוזיאון לזכרו של הדוקטור.

״ אי אפשר לשכוח את האדם הנדיר הזה״,


הוא אומר ומספר : שכבר בהיותו בבית היתומים, והוא בן שבע, 

הפך לצייר בעידודו של קורצ'אק.

סטפה, שראתה שאני אוהב לצייר, נתנה לי לא רק את החומר הדרוש,

הנייר, המכחולים השונים והצבעים, אלא גם את המפתח של אחד

מחדרי המזכירות כדי שאוכל לעבוד בשקט , 

הוא נזכר : ״גם הדוקטור התעניין בהתקדמות שלי ועודד אותי להמשיך לצייר ". 


שבע השנים שבהן הייתי בבית היתומים אצל קורצ'אק

היו בשבילי גן עדן של ממש ״ , הוא אומר שוב ושוב. • 



הגיבו בפייסבוק