בלפר יצחק

 
 
 

יצחק בלפר נולד בפברואר 1923 בווארשה – פולין.



 

אביו (חיים) היה סוחר פשוט
ואימו ( אסתר) מטופלת בשישה ילדים.
יצחק התייתם מאביו בהיותו בן 4
ומצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר.
הם השתכנו בפרברי וורשה בבית קטן, סבו וסבתו,
אימו וחמשת אחיו.את חינוכו הראשון קיבל יצחק ב”חדר”
היות ומשפחתו הייתה יהודית דתית – סבו ( יחזקאל )
היה גבאי בבית הכנסת המקומי.
בהיותו בן שבע ( 1930) – עקב מצבם הכלכלי
אל מול הרצון להעניק חינוך טוב ומשמעותי,
החליטה אימו של יצחק לנסות
ולהכניסו לבית היתומים המיוחד של יאנוש קורצ’אק
( ד”ר הנריק גולדשמיט ) .
יאנוש קורצ’אק ראיין את יצחק ואימו בשיחה קצרה שבסופה הסכים לקבל את יצחק לבית היתומים.
יצחק שהה שבע שנים ( 1930-1937)
נפלאות ומשמעותיות ביותר בין כותלי בית היתומים בר”ח קרוכמלנה 92 בווארשה.

במהלך שנים אלו חלק יצחק את לימודיו בין בית הספר המקומי לבין בית היתומים שם התגורר עם 104 ילדים יתומים בגילאים שונים. יצחק חזר לביקורים סדירים בבית אימו במהלך השנים.בבית היתומים בעידודה ותמיכתה של סטפה וילצ’נסקה ( יד ימינו של קורצ’אק ) החל יצחק את צעדיו הראשונים בציור.

בתום תקופת הלימודים המקובלת בבית היתומים, הגיש יצחק בקשה מיוחדת להמשיך ולהתנדב שנה נוספת לעזרה  בבית היתומים וכך היה.

בגיל 15 – (1937) סיים יצחק את לימודיו בבית היתומים וחזר לחיק משפחתו לעזור בפרנסת המשפחה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ( 1939) , כבשו כוחות גרמניים נאצים את פולין. ידם הקשה , האכזרית והבלתי אנושית החלה להכות ביהודי וורשה – בהשפלות ,באלימות פיזית וברמיסת כבודם וחירותם.יצחק אשר התחנך על ברכיו של קורצ’אק לכבוד לזולת וליושר כבר בהיותו ילד לא יכול היה להסכים ולהבין את יחסם של הנאציים -קיבל החלטה בהיותו בן 17 לברוח מפולין ולהצטרף לצבא הרוסי על מנת להלחם ולעזור למגר את הכובש הגרמני.יצחק פנה עם חבר לקבל את בירכתו של קורצ’אק לצעדם זה.יאנוש קורצ’אק אכן נתן את בירכתו ואף ציידם במעט דמי כיס.

באפריל 1940 החל מסע בריחתם של שני הנערים לכוון רוסיה, תחת עיניהם הפקוחות והביקורות התכופות של הנאציים.

מסע שפרטיו כמו לקוחים מסרט בדיוני על זמנים אפלים , צייד אנשים-בני אדם כחיות.

יצחק הצליח לחצות את הגבול לצד הרוסי באזור מלקיני שם כונסו הנמלטים במחנה פליטים.

לאחר מספר שבועות החל את דרכו כפליט מחוסר כל ברחבי רוסיה ועבד ככורה פחם במכרות שבהרי אורל  עד תחילת 1941.

לאחר מכן הוא נדד לטשקנט שם התגייס יצחק לצבא האדום, והוצב באחד מגדודי הפרשים בצבא. עם פירוק הגדוד בו שרת נשלח יצחק לעבוד בבית חרושת חיוני שם עבד עד תום המלחמה.

ב- 1946 עם סיום המלחמה חזר יצחק מלא תקווה לוורשה שם גילה את גודל האסון והזוועה. יצחק מצא את וורשה בחורבות שמתוכם התחוור לו שאיש מבני משפחתו כמו גם מבית היתומים – לא שרד . כולם נרצחו בידיהם הנפשעות של הנאציים במחנה המוות בטרבלינקה – ללא כל זכר.

יחד עם עשרות אלפי פליטי שואה יהודיים החלו הנדודים ברחבי אירופה. מפולין עבר יצחק לצ’כיה משם לאוסטריה ולבסוף לאיטליה. דרכו עברה במחנות ארעיים ומקומות כינוס גדולים יותר עד הגיעו לגנואה שם נפגש לראשונה עם שליח הסוכנות היהודית שקרא לפליטים לעלות ארצה.

 

יצחק הצטרף לקבוצת פליטים/ מעפילים אשר יועדו להפלגה באוניית המעפילים –

” אף על פי כן ” ( מוצבת כיום בכניסה לחיפה ומשמשת כמוזיאון ההעפלה).

בשנת 1947 יצאה האוניה להפלגה לכוון חופי ישראל. עם הגיעם לקרבת החוף נעצרה האוניה בידי הכוחות הבריטיים והמעפילים נשלחו למחנות המעצר בקפריסין.

כשנתיים שהה יצחק במחנות בקפריסין (1947-1948) שם הרחיב את השכלתו האומנותית ברישום ופיסול על ידי הפסל זאב בן צבי. יצחק אף עבד שם כצייר במחנות החורף.

לאחר שחרור המחנות ב – 1948 עלה יצחק לארץ וגויס מיידית לשרות בצה”ל . יצחק שרת שנתיים כחייל מן השורה והמשיך בשרות מילואים פעיל עד גיל 55 .

יצחק התגורר ומתגורר מאז עלייתו לארץ בתל אביב. הוא החל את דרכו כדייר בצריפים של “שכונת מכלול” ( ככר אתרים כיום)

בשנת 1961 בהיותו בן 39 נשא יצחק את רעייתו רוזה ושנה לאחר מכן נולד בנו היחיד חיים.

בהיותו בן 42 השלים יצחק את לימודיו האקדמאים במכון אבני לציור ופיסול ,שנתיים נוספות בלימודי אומנות והתקבל כחבר באגודת הציירים והפסלים.

בעיריית תל אביב עשה יצחק מספר תפקידים ובאחרון שבהם ,מונה ליועץ אומנותי בעיריית תל אביב. במקביל לתפקידיו יזם יצחק והקים חוגי ציור לעובדי העירייה ובני משפחותיהם.

בשנת 1976 הצטרף יצחק לסגל ההוראה באוניברסיטה העממית בתל אביב כמורה/מרצה לציור ואומנות, שם הוא לימד עד שנת 2007.

יצחק יצא לגמלאות בגיל 60 ומאז ועד היום במשך למעלה מ- 30 שנים מקדיש יצחק את כל כולו לאומנות ולפעילות הנצחה התנדבותית המשלבת אומנות , חינוך ומורשת מבית היתומים בדרכו של יאנוש קורצ’אק  ועדות חיה לטרגדיה שפקדה את העם היהודי בשואה.

מראשית דרכו האומנותית בארץ הקדיש יצחק את כישרונו להנצחת זכר השואה ומורשתו של יאנוש קורצ’אק. יצחק צייר במשך שנים רבות בצבעי שחור לבן בלבד ופיתח טכניקות ייחודיות לציוריו. בעשרים השנים האחרונות מצייר יצחק את נושאי השואה בשילוב צבעי שמן,מים,פסטל וטכניקות מעורבות וממשיך לפסל.



הגיבו בפייסבוק