דת לילד

   



        דת לילד

 



                                    אמנות החינוך

רבים הם השלבים בסולם אומנות החינוך. אומנות זו תורה היא ולה פירושים וקבלה, נגלה ונסתר, הכול ארוג ושזור יחד. אין בה מוקדם ומאוחר.

השוויון

השוויון הוא שקר. האחד מרגיש טוב והשני חש בראשו או בשיניו. אחד – בריא, חזק, יפה עליז, זריז, שר ומרבה לדבר; השני – חלש, מסורבל, מכוער, לא נעים. האחד רוצה ויכול, השני – יכול ולא רוצה, השלישי – רוצה ולא יכול. אין עצה לכך. האנשים שונים, רוצים ומרגישים באופן שונה.

התרוממות רוח

מחנך שלא משקיע כי אם משחרר, לא סוחב כי אם מעלה, לא לש כי אם מעצב, לא מכתיב כי אם מלמד, לא תובע כי אם שואל - יידע, יחד עם הילד, הרבה רגעים של התרוממות-רוח; לא פעם, במבט דומע, יביט בקרב שבין המלאך לשטן, שבו המלאך הלבן נוחל ניצחון. 

קראתי ילדים

קראתי ספרים מעניינים. עתה אני קורא ילדים מעניינים. אל תאמר "אני כבר יודע". אני קורא את אותו הילד פעם אחת, שנייה, שלישית, עשירית ואחר הכול איני יודע הרבה; כי הילד הוא עולם גדול ורחב, שקיים זה מזמן והיה קיים תמיד. אני יודע קצת על מה שהיה, על מה שיש כיום. ומה יהיה הלאה?א

תורת החינוך

עד כאן האמירות והרעיונות. די, אפשר לשנן וללמוד את תורת החינוך, אך הבנת סודותיה והכרתם לא מלאכת שינון היא. זוהי תורת חיים שיסודה הניסיון האישי, העצמי. אין אני יכול לספר את כל ניסיון חיי ומהלך מחשבותיי כפי שהתפתחו במשך שלושים-ארבעים שנה. כל אדם עושה לפי ידיעתו, רצונו, אמונתו ובהתאם לתנאים, שבהם שומה עליו לפעול.




הגיבו בפייסבוק