עבודה אקדמאית על סטפה חלק ג''.

 

 

 חלק ג' של העבודה האקדמאית

על סטפה (סטפניה) וילנצסקסה

 

 

פרק ג'- מהות קשריה של סטפה עם קורצ'אק וקווים לדמותה.

 

מאת : דאובר שרי מאי 2009 – תשס"ט

עבודה שנכתבה במסגרת השתלמות

"האישה עשתה היסטוריה"

שלוחת יד ושם, גבעתיים

 

ג. מהות קשריה עם קורצ'אק וקווים לדמותה 

 
 
 

 

 

 
 

               קורצ'אק וסטפה.

        כפי שצולמו-בחזית הבית ,

          ברחוב קרוכמלנה 92.

                בשנת 1929.

 

 

 



 

"ככל שאני מבוגרת יותר אני יודעת להעריך את שיתוף הפעולה בין השניים,
ובעיקר מכיוון שהם היו כל כך שונים.
סטפה הייתה צנועה ותמיד ביקשה להמעיט ממעשיה לעומת קורצ'אק" . 
דברים אלה כתבה אידה מרז'אן שהייתה מחנכת  "בורסיסטית". 
קשה להגדיר בדיוק מהם גבולות הגדרת תפקידיהם של קורצ'אק ושל סטפה,
יתכן ואפשר באופן כללי לכנותם כ"שר חוץ" ו"שרת הפנים".
יאנוש קורצ'אק עסק בקשרי החוץ עם גורמים ציבוריים שונים
למטרות של סיוע בתפעול בית היתומים,
ואילו סטפה עיקר תפקידיה היו בתוך בית היתומים או ב"בורסה"
בניהול חיי היום יום של שני הבתים, "הבורסה" ובית היתומים. 
עוד זמן רב לפני המלחמה ובשעת המלחמה עצמה עבד קורצ'אק
עם הגב' סטפניה וילצ'ינסקה.
פרשת חיים שלימה עברה עליהם יחד וגם המוות לא הפריד ביניהם.
יחד הלכו לקראת מותם. כל הקשור בשמו של קורצ'אק  הפנימייה,
מסע ההסברה למען אהבת ילדים וכיוצא בכל אלה, הוא הישגם המשותף של השניים.
קשה להגדיר היכן מסתיימת עבודתה של וילצ'ינסקה והיכן מתחילה עבודתו של קורצ'אק.
תאומים התמזגו לנפש אחת ולרעיון אחד 
 אהבת ילדים.
בראשית עבודתם המשותפת, בבית היתומים ברחוב פרנצ'יסקנה 2,
נקבעו כללי עבודה וחלוקת תפקידים, שליוו אותם בכל דרכם החינוכית המשותפת,
כמו למשל: "הדוקטור היה בודק את הילדים,
וסטפה הייתה רושמת את תוצאות הבדיקות שהיה קורא באוזניה,
בפנקס רפואי עשוי לכך"...כמו כן רושם י' צוק , אחד ממחנכי "הבורסה":
"בפעולות המוסד הסתמנה חלוקה אידאלית :
הדוקטור בחן, התבונן, ותכנן תכניות בשטח פעולות החברה לארגון החיים היום יומיים,
וסטפה בכוח ארגונה היוצר, שכללה והתאימה אותן לחיי היום יום". 
בפרוטוקול ישן של ועדת החינוך בקיבוץ עין חרוד מנסה גב' עזה רונן לעשות
"צדק היסטורי" עם סטפה וילצ'ינסקה.
"תמיד ניסו להצניע את חלקה ולהעמידה בצילו של יאנוש קורצ'אק,
אבל בעין חרוד היא התגלתה בגדולתה כדמות חינוכית עצמאית". 
על היחסים המיוחדים בין סטפה לקורצ'אק מרחיב יהודה כהנא:
"מן הדין לחזור עוד לפרשת היחסים שבין סטפה לקורצ'אק,
כדי לציין שקורצ'אק לא החזיר לסטפה אהבה.
הם גרו באותו בית  היא בקומה ב' והוא בעליית הגג,
אולם הרושם הכללי היה, שהם לא ניהלו רומן ביניהם.
הם לא נראו סועדים או משוחחים יחדיו...עקב אהבתה הנכזבת
נשארה סטפה גלמודה לכל החיים ויש להניח שטרגדיה זו
הטביעה את חותמה על אורחה ורבעה.
כי בשעה שקורצ'אק אשר החליט לא להקים משפחה, 
שפע בדרך כלל מצב רוח טוב והומור,
אהב לעולל מעשי קונדס בהזדמנויות שונות  
הייתה סטפה לרוב חמורת סבר,
רצינית, וקפדנית בדבריה ובמעשיה.
את עיצבונה העמיקה הטרגדיה על מות "בתה" המאומצת אסתר"   
מעדויות חניכים לשעבר עולה דמותה של סטפה כדמות רבת ניגודים. 
מצד אחד - היא הייתה קשוחה, בעלת אופי חמור, כעסנית, קפדנית,
מנהלת משק הבית ביד רמה, שום דבר מהמתרחש במוסד לא נעלם מעיניה,
הייתה בעלת כושר ארגון וביצוע מעולה. 
"היה לגב' וילצ'ינסקה כישרון ארגוני מזהיר.
"מצד שני – כפי שמעיד המחנך יהודה כהנא מידע אישי:
"ואף על פי כן, מעידים מאות המכתבים שסטפה קיבלה במשך השנים מחניכיה לשעבר,
כי במרחק הזמן הם שכחו את הדברים הפעוטים הלא נעימים שסבלו מידיה,
וגברה בלבם ההערכה והאהבה לאישה זו, 
שבמסירות כה רבה טיפלה בהם בכל העתים ובמיוחד בעתות של חולי, מחסור ומצוקה".
סטפה העניקה חום ויחס טוב למי שזקוק : 
ליטפה את החולה, דאגה, מידי לילה  עברה מילד לילד לבדוק אם הוא מכוסה ונושם ברוגע.
"היא הייתה מחנכת נפלאה, נערצת ואהובה על מאות בוגרי המוסד,
זכתה להערכת מאות מחנכים ואלפי ילדים"

סטפה (למעלה מימין) - עם ילדות מבית היתומים, (צילם פלק מדריך בבית היתומים).
 
בעדויות רבות מדברים חניכים ומחנכים על דמות של אישה פשוטה וצנועה, שחיה כמו נזירה. מבחינה חיצונית היא נראתה תמיד לבושה שחורים ותסרוקתה הייתה פשוטה.
"סטפה הייתה אישה גבוהה, חזקה, בעלת פנים רחבות...
אני זוכרת אותה לבושה כמעט תמיד בסינר שחור, כאילו עבדה תמיד, רק עבדה.
צורתה הייתה גברית. הייתה ערנית וקשוחה מעט.
תמיד הייתה. אינני זוכרת שהלכה לנוח, שיצאה לחופשה. פחדו מפניה.
הייתה מטילה אימה מסוימת וחוש הומור חסר לה בכלל.
על סניורה תלתה פעמון שכולם ישמעו עם התקרבותה,
כאילו רצתה להפגין את נוכחותה בכל מקום...
תמיד הלכה אחרונה לישון, דאגה לכיבוי אורות בבניין.
גם לא נכנעה בנקל למחלה והמשיכה לעבוד, לדאוג, לעשות, כאשר היה לה חום.
רק כאשר עלה החום לשלושים ושמונה מעלות ויותר,
הלכה לנוח. לדבריה  כדי לא לגרום להידבקותם של הילדים.
בלילה הייתה קמה לכסות את הילדים, לראות מי מרטיב ולהשתדל להביאו לשירותים".
מספרת מדז'יה זלינגר-מרקוזה, שעבדה עם קורצ'אק כמזכירתו ועוזרתו במערכת העיתון
"מאלי פשגלונד":  "על סטפה אני יודעת מפיה שלה.  
מפעם לפעם הייתה מזמינה אותי אליה... סטפה הייתה מזמינה אותי "לשיחות".
הייתי ביישנית כלפיה והעדפתי לשמוע מאשר לדבר.... "מדז'יהל'ה,
מה טוב שאת עוד כאן, בואי אלי יקירתי, נשתה קצת תה".
לגברת סטפה היה תמיד מלאי מילים של פינוק...חדרה של הגברת סטפה-
היה שונה לחלוטין מחדרו של הדוקטור...החדר לא היה קטן מדי אך מאורך, נטול פרופורציה. מיטה צרה ספרטנית, שכיסויה חלק, כאילו איש לא ישן בה מעולם.
שולחן לא גדול, מכוסה מפה שגוהצה זה עתה  מזנון עם מגירות, יפה עתיק.
כיור רחצה  בפינה על יד הדלת. 
אינני זוכרת אם היו תמונות, אגרטלים ופריטים מקשטים -
אני יודעת בוודאות שהיו תצלומים במסגרות, ספרים, פרחים ווילונות,
אולם הרגשתי את עצמי כאן מוגבלת בתנועות, בהסתכלות, אפילו ...
בנשימה...הייתה זו דמות מוזרה. לא נאה אך תמיד קורנת.
לא רק עיניה קרנו, כל פניה הרחבות, המלאות, זהרו כאילו במין אושר פנימי, נצחי.
החיוך הרחב היה כעין חלק אורגאני מן הפנים הטובות האלו, והוא לא נעלם אף פעם.
בדיוק כמו הכתמים והיבלות...לא נמצא בעדויות שסטפה "התלוננה"
או בכלל דיברה דברים אישיים על קורצ'אק,
אך במקום אחד נמצא בהמשך עדותה של מדז'יה זלינגר-מרקוזה,
קטע מעניין בו "מתלוננת" סטפה, אך מתוך דאגה,
על סגפנותו של קורצ'אק (והרי היא בעצמה הייתה כמוהו בדיוק):
"כשנכנסנו לחדרה של סטפה היא אמרה:
"האדון דוקטור קיבל מכתב שגרם לו מצב רוח רע."
(כדי להצדיק כאילו את התנהגותו "הבלתי מנומסת") ,
היא החליקה את הקמט הבלתי קיים על המפה.
"הוא תמיד מתענה. אינו מרשה לעצמו ולו אך תענוג מזערי.
עובד ללא לאות, ללא מנוחה. לא יאמן כמה אדם יכול להספיק ביום אחד. והוא זוכר הכול.
לא יזניח מאומה. הוא עצמו משגיח -  אינו סומך על איש.
(סטפה, הטרודה תמיד, בריצה בין המתפרה והלשכה...) "אינו מרשה שיעזרו לו במשהו.
אוכל כי הוא מוכרח. ישן קצת כי הוא מוכרח. ואיזו שינה לו: כותב וקורא בלילות.
והוא אף לא מרשה שיגישו לו כוס תה...הוא לא קנה לעצמו מעיל כבר שנים רבות.
והרי ראית, מה משופשף הוא וגם חודר בעדו הקור...אך בסתר בערמה,
אפשר להחליף לו משהו במלתחתו, להשלים. יש שאני קורעת במו ידיי דברים,
כדי להכריחו לקבל משהו חדש...". סטפה דיברה על קורצ'אק,
אך בעצם לא ראתה את הסגפנות של עצמה.
הרי גם היא "תמיד בסודר האפור הכהה הנצחי שלה, עם הצווארון הלבן,
ובאותן הנעליים השחורות... אך את סטפה אין איש מכריח לקנות לעצמה משהו חדש, להלבישה..." לפתע תפסה עצמה סטפה שהיא מדברת על דברים יותר מדי אישיים ואמרה :
"סלחי לי יקירתי לשם מה אני מבלבלת את ראשך בכל אלה"..
העמדתי פנים שאינני רואה את הטיפה הקטנה שניגרה בשקט ונעלמה בקמט,
על יד הפה המחייך". בהשוואה בין סטפה לקורצ'אק מדגיש יהודה כהנא כי ההבדל התהומי
בין השניים גרם לעתים לקונפליקטים גלויים : "את קורצ'אק כיבדו הילדים ואהבו, 
ראו בו את אביהם. את סטפה העריכו כיבדו  אבל פחדו ממנה. כמוהם גם המדריכים.
כעסה של סטפה שלא כשל קורצ'אק היה חריף, רציני, פוגע.
ולא חשוב אם האובייקט היה ילד או מדריך.
זכורני שהיא נזפה פעם קשות באחד החניכים הידועים לאחר מכן, וזאת בנוכחות הילדים.
הלה פרץ בבכי ורץ ישר לעליית הגג לקורצ'אק. זה ניחם אותו ואמר לו:
" נו מה אדוני רוצה, הרי היא רווקה זקנה".
סיפר לי מי שהיה פעם מדריך בבית יתומים תקופה קצרה,
כי הוא הגיע באחד הלילות לבית היתומים אחר השעה 10 בלילה,
שהייתה שעת הנעילה של הבית. סטפה לא רצתה להכניסו פנימה.
לשאלתו מה יעשה כל הלילה אמרה לו: "תשוטט כמו כלבלב"...
באחד הערבים ירדתי עם קורצ'אק וקבוצת ילדים למחסן הבגדים...
שמענו מרחוק חילופי דברים בין סטפה לבין אחד הנערים הגדולים.
סטפה טענה: "אתה לא תקבל נעליים אחרות" ואילו הנער טען לעומתה:
"אני את הנעליים האלה לא אנעל". כאשר התקרבנו לשניים נעמד קורצ'אק מאחורי גבה של סטפה והוציא לעומתה את לשונו לכל אורכה.
כולנו התאפקנו שלא לצחוק, לרבות הנער הסרבן.
סטפה הרגישה שמשהו קרה כאן מאחורי גבה, פנתה לקורצ'אק והניעה אצבע מאיימת כנגדו.
זה עמד שקט ורגוע כאילו לא קרה דבר.
בינתיים פג המתח. איציק, זה היה שם הנער,לקח את הנעליים שסטפה הציעה לו והפטיר:
"אנסה ואם לא תהיינה נוחות אחזיר" ובזה נגמר הסכסוך" .      
ניכר כי לעתים לא קל היה לסטפה לחיות בצילו של קורצ'אק,
ולקורצ'אק לא היה קל לחיות לצידה.
אך בדוגמאות הנ"ל ניכר כי בחיי היום יום השלים קורצ'אק, עם עקשנותה וקפדנותה
של סטפה ובמקרים שחלק על דעתה ניסה לבטא את התנגדותו בחוש הומור
מיוחד שלעתים פוגג את החלטותיה הנוקשות של סטפה.
שניהם למדו להשלים האחד את השנייה. קורצ'אק, עם גחמותיה של סטפה,
וסטפה למדה להשלים עם ההומור המיוחד של קורצ'אק
למרות שלעתים אולי אף העליב אותה, ואף למדה כיצד למלא באהבה את התפקידים בתחומים בהם בלטו חסרונותיו של קורצ'אק, בעיקר בצדדים הניהוליים האדמיניסטרטיביים.   
לסטפה היו גם תכונות של חשדנות ונטייה להאשים אחרים:
"כפי שאני יודעת, היה טוב במתפרה ביולי,
אך בוודאי נעשו עבירות רבות מאחורי הקלעים שאינן ידועות לי...
אני מחפשת חסרונות נוספים ואני דואגת שהם צפים כה מאוחר.
את יודעת עד כמה אין לי אמון באנשים..."

 

למעבר לחלק ד' של העבודה לחץ כאן 

 

 



הגיבו בפייסבוק