אודותינו 

המכון החינוכי הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק

מצאו אותנו בפיסבוק

לתרומות

הצטרפו אלינו

"אני מאמין"
המכון החינוכי הישראלי ע"ש קורצ'אק

התוכן והמטרה האולטימטיבית של משמעות החיים ושל חיים משמעותיים טמונים במאמצים הפעילים להפוך את העולם למקום טוב יותר לבני אדם, ובני אדם טובים יותר עבור העולם.

חובתנו ואחריותנו ליצור את התנאים לצמחיתו של הדור החדש כדור הומאני, אחראי ושוחר שלום; דור שידע לכבד כל אדם באשר הוא אדם וישכיל לאפשר את המשכיות החיים בעולם הזה.

החברה והחינוך הם היוצרים את התנאים, הסביבה והאווירה המגדירים את הגבולות ומעצבים את דמות הדורות הבאים כאזרחים בעלי זכויות חובות ואחריות.

על בסיס ההנחות של יאנוש קורצ'אק:

– שיחס החברה אל הילד הוא יחס החברה אל בני אדם באשר הם
"להניח שהפדגוגיה זה מדע על הילד ולא מדע על האדם –  זאת אחת השגיאות המרגיזות ביותר"
(קורצ'אק, איך לאהוב ילד,  ע' 117).

–  שתיקון החינוך הוא תיקון החברה
"לערוך רפורמה של העולם – זאת אומרת לערוך רפורמה בחינוך"(קורצ'אק, וידויי של פרפר, ע' 176)

– שהילד הוא אדם מיום היוולדו;

– שילד הוא בעל זכויות ובעל חובות, אולם זכויותיו וחובותיו אינן מותנות אלה באלה;

אנו קוראים להתבוננות מחודשת על מקומו של הילד בחברה.

אנו קוראים להקצות לילדים מקום ראוי ומשמעותי יותר בעיצוב פני החברה, ולאפשר להם לקחת אחריות אזרחית פעילה ומועילה.

 

אנו מאמינים כי:

  • לילד, כמו למבוגר, עומדת זכות הבחירה, ממנה נגזרת האחריות על תוצאות הבחירה והשלכותיה.
    "אם אני מקדיש מקום רב , בלי שום פרופורציה, לבית הדין – אני עושה זאת מתוך הכרה שבית-הדין עשוי להוות חוליה שתוליך למתן זכות שווה לילד, תוליך לקונסטיטוציה, תחייב לפרסם את הצהרת זכויות הילד. לילד זכות לטיפול רציני ועיון צודק בענייניו. עד כה הכול היה תלוי ברצונו הטוב של המחנך, במצב רוחו הטוב או הרע. לילד לא הייתה זכות למחות. יש לשים קץ לעריצות." (קורצ'אק,איך לאהוב ילד, ע' 224)
  • ניסיון החיים של הילד קצר מזה של המבוגר ודל ממנו. לפיכך המבוגרים אחראים לכוון את הילדים, לתמוך בהם ולייעץ להם בתהליכי בחירה, ולאפשר להם ללמוד בחירה וקבלת החלטות מושכלת.
    "הילד הוא נוכרי בארץ זרה, לא מבין את השפה, לא מכיר את כיווני הרחובות, לא מכיר את החוקים ואת המנהגים… אם ייתקל בקושי, יבקש הנחיה ועצה. נחוץ מדריך שיענה בנימוס על שאלתו." (קורצ'אק, זכות הילד לכבוד, ע' 365) 1
  • אותנטיות, כנות, יושר והגינות מהווים מרכיבים מכריעים בתפיסת האנושיות שלנו. אנו מאמינים שככל שמתקיים קשר הדוק יותר בין הצהרות של אנשים לבין מעשיהם, כך אנושיותם גדולה יותר
    "… חזרתי הביתה בקרון נוסעים הרתום לסוס… הרכב מצליף בסוסים ומזרז אותם. .. ריחמתי עליהם: 'אתה מצליף בהם כל כך.' – והוא …- 'רד ומשוך, בחור, אם אתה רחמן כזה'. התביישתי נורא. זה היה שיעור לכל החיים:אל תתערב אם אינך יודע אחרת. – גם אתה משוך, בחור" (קורצ'אק, דת הילד, ע' 212-211)2
  • אנושיות נמדדת על פי חוזק האתיקה ועומק הפעולה שלנו בחיי היומיום כלפי ילדים בפרט וכלפי אנשים בכלל, וביחס שאנו מגלים כלפי אחרים – במיוחד כלפי אלה שנתפסים כחלשים מאתנו.העשייה שלנו היא המגדירה אותנו – לא מחשבותינו, כוונותינו ורגשותינו. אנחנו מה שאנו עושים, לא מה שאנו אומרים!

 

  • חותמת היסטורית, תרבותית, לאומית, אתנית, דתית או תיאולוגית המנכסת או מוטבעת על פעולת של אנשים, אינה מהווה מדד לרמתם המוסרית או לאנושיותם.
  • בני אדם נקראים לדאוג לעולם ולטפל בו – העולם לא יוכל לטפל בבני אדם ולא יעשה זאת. "אסור להניח את העולם כמו שהוא" (קורצ'אק, דת הילד, ע' 213)
  • בני אדם חיים כדי לפעול ולאהוב – לא כדי להיות נערצים ואהובים. נתינה היא העיקר – קבלה היא הערך המוסף.
    "איני קיים כדי שיאהבני ויוקירו אותי, אלא כדי שאפעל אני ואוהב. אין הסביבה חייבת לעזור לי, אלא אני חייב לדאוג לעולם" (קורצ'אק, יומן הגטו, ע' 133).
  • לחיות זה לתת – לתת זה לחיות.
    "חיית? כמה חרשת? כמה כיכרות לחם אפית למען זולתך?… כמה עצים נטעת?… למי ולכמה הענקת חום? איזה שרות הענקת?… אילו כותרות יתנוססו בראשי הפרקים של דרכך?" (קורצ'אק, שיחות רדיו, ע' 121)
  • ביחסי הגומלין בין המילים "כָּבוֹד" ו"כּוֹבֶד", אנו מכבדים את כל האנשים – ילדים כמבוגרים, דומים כשונים – במלוא המשקל הספציפי – הפיזי, החומרי, ההיסטורי, התרבותי והלשוני שלהם.
  • אנו בוחרים לנהל חיים תובעניים, עשירים, יפים ומרוממים
    "קשים היו חיי, אבל מעניינים, דווקא חיים כאלה ביקשתי מאלוהים בימי נעורי. תן לי, אלוה, חיים קשים אבל יפים, עשירים, נעלים." ( קורצ'אק , יומן הגטו, ע' 46).

חזון המכון החינוכי הישראלי ע"ש קורצ'אק

אנו קוראים:

  • לראות בילדים ובנוער שותפים פעילים בעיצוב החברה, בעלי דעה וזכות להשמיעה.
  • להחלפת תרבות של תועלתנות ורכושנות בתרבות של תועלת, שיתוף וביטוי חמלה.
  • לתרגום בלתי מתפשר של האתוס ההומניסטי לפעולות ולמעשים ממשיים במציאות החיים העכשיווית בחברה הישראלית, בשיתוף ילדים ונוער.

אנו מציעים דגם תרבותי-חברתי חלופי מעורר תקווה:

  • דגם דמוקרטי בהשראת חברת הילדים הקורצ'קאית, המבוסס על כבוד האדם וחירותו ותואם את מגילת העצמאות של מדינת ישראל.
  • דגם המגדיר מחדש את מקום הילד בחברה כאזרח מועיל, שותף בעל חובות, זכויות ואחריות.
  • דגם המגדיר את המבוגרים כאחראים ליצירת חברה טובה יותר בראיית עתידית של הדורות הבאים.

 

 

אנו מאמינים שאפשר אחרת!

העמיתים שלנו

i

מסמכים

הועד

נגישות