שמעון אגסי (גרוש'קה) ביוגרפיה

נולדתי ב- 12/4/1920, בוינזובבנה, אזור ורשה, 20 ק"מ בערב פסח.
אמא סיפרה לי שהספיקה להכין ארוחה לליל הסדר ,
שקיבלה צירי לידה, ואני יצאתי לעולם.
אחרי כמה חודשים ,היתה מלחמה , שצבא פולין השתתף בה,
ויחד עם האנגלים והצרפתים, פלשו לבריה"מ , והספיקו להגיע עד לקייב,
ומשם נסוגו עד לפרברי ורשה וכבשו את פרג (מזרחית לנהר ויסלה).
ווינזובנה הייתה עיירה קטנה, 20 ק"מ  מהעיר,
ובה התגוררו  כ-40 משפחות יהודיות. רוב היהודים ברחו מהעיירה.
הואי ברחו עם חמשת ילדיהם העירה, שם גרה הדודה שלי, ברח' פרטה 19.
הייתי בן שלושה חודשים. אמא סחבה אותי כל הדרך על הידיים.
כשהגיעה לדודה ,עזבה אותי בפינה על הרצפה,
בקושי הצליחה לנשום מרוב עייפות.
אחרי כמה שבועות,צבא רוסיה נסוג עד לאוקראינה ובלרוסיה,
וקבענו גבול והסכם בריסק, שהיה קיים עד המלחמה ב-1933.
ב-1925 אבא שלי נפטר ,ובבית נשארנו 6 ילדים .

אחי הגדול בנימין – 14;
ראובן – 12;
משה – 10;
יוסף – 7;
אני – 5;
ושמחה – בת ;3.

אני עוד זוכר את אבא שלי , שהייה חייט ,
ואת הבית שלנו, שהיה בית פתוח .
הרבה שכנים ביקרו אצלנו, בניהם גם פולנים שגרו בעיירה.
אבא שלי נפטר בוורשה, וקברו אותו בבית העלמין בפרג .
אותי לא לקחו ללוויה, כשחזרו הביתה, התאספו כל השכנים ליד הבית שלנו ,
ואני בן -5 , הסתתרתי בחדר, בפינה בין הארונות,
ובכיתי. אמא שלי אמרה שהילד כבר מבין שנשאר יתום.
אני זוכר שהאחים שלי הלכו לבית הספר ,
לא רחוק מבית המגורים, ואני הייתי סקרן לראות איך לומדים בכיתה.
הלכתי מתחת לחלונות, רציתי לשמוע מה קורה שם בפנים.
פחדתי להישאר שם, כי רוב התלמידים היו פולנים שהרביצו.
אחרי שנה , אמא שלי הכניסה את אחי ,משה, בן – 11,
לבית היתומים של קורצ'אק הוא היה שם שנה אחת,
ובהמלצתו של קורצ'אק אמא החליפה בננו שהייתי בן 7 שנים.
פני סטפה שלחה אותי לבית הספר שידעתי כבר חשבון וקצת לקרוא,  
ואחרי חודשיים עברתי לכיתה ב'  ברחוב גז'יבובסקה 61,
בבית היתומים הייתי הילד הכי צעיר, וכל הבנות הגדולות אהבו אותי,
ופני סטפה ווילצ'נסקה אהבו אותי באופן מיוחד. בשבת אחה"צ,
כל הילדים היו הולכים לבקר את המשפחות שלהם ,
אבל אני ועוד כמה ילדים נשארו, כי לא היתה לנו משפחה קרובה ,
והבית שלנו היה במרחק של 20 ק"מ מוורשה .
דודה שלי גרה רחוק, באזור העיר העתיקה.
כל כמה שבועות קורצ'אק היה אוסף כמה ילדים שנשארו בבית,
ולוקח אותנו לטיול: פעם לגן ציבורי, פעם לגן חיות, לגן בוטני, ואפילו לסרט לילדים.
אני וכל הילדים הלכנו לביה"ס אחה"צ, והבנות הלכו בבוקר.
אנחנו עשינו את כל עבודות הבית , ניקיון ואחזקה.
כל בוקר היה בא הדוור, ומביא עיתון יומי "נש פשגלנד".
אני הייתי מקבל את העיתון , מסדר אותו בחדר הקריאה ,
ודואג שיהיה במעטפה , כדי שלא יקרע.
הדוקטור היה יורד , ניגש אליי, ומבקש לראות מה כתוב בעיתון.
אחרי שקרא כמה פרקים מרכזיים, החזיר ,
והיה מרוגז שכתבו על מה שמתרחש באירופה, שהיטלר כבר השתלט על גרמניה.

 

נגישות