התכנסות וכיבוד קל

הדלקת נרות 

שלושת חניכי קורצ'אק מדליקים את החנוכייה המרכזית 
בלפר יצחק,שלמה נדל,ושמואל ניסמבאום
מברך על הנרות שלומי דורון חבר עמותה
נגינה ושירה בציבור רוחלה רוזן
הדלקת נרות בחנוכיות הפרטיות 

סיפורי חניכים

תלמה מספרת על הוריה המחנכים 

היה זה ערב אביבי ,אבי יעקוב ואמי יוכבד שהיו כמחנכים בבית היתומים .
התיישבו במדרגות הבית בכניסה לאחר שהשכיבו את כל הילדים לשינה 
ודנו בנהיים על ההא ודע כשני מחזרים אהובים אשר לפתע מאחריהם היה צל של מישהו
לציין שבחוקי הבית חל איסור מפגשי חיזור ואוהבים בשטח בית היתומים
הסתובבו לראות מי עומד מאחריהם גילו להפתעתם את אם הבית הקשוחה סטפה ובידה קערית עם תותים וקצפת
סטפה שהיתה בעלת תובנות רבות , ובעלת לב רגיש  והבנת הנעשה, הגישה לזוג את הקערה ואמרה
"מיד לאחר שתסוימו לאכול את הפירות ותסיימו את השיח בניכם לכו כל אחד למקומו "
כלומר יעקוב לחדרי הבנים ויכבד לחדרי הבנות 
השניים חיכו והתענגו על הקערית עם התותים והקצפת הטעימה 

שמואל מספר על חייו בבית היתומים

ניצול השואה שמואל ניסנבאום, שהיה בקבוצת יתומי יאנוש קורצ'אק,
נולד ב-1924 בפולין. הוא גדל בוורשה עם עם שתי אחיות ואח,
למד תלמוד תורה עד גיל חמש, אז נפטר אביו ובעקבות מותו,
המשפחה התפרקה. הוא גדל בבתי יתומים שונים והגיע בהיותו בן עשר לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק.
בבית היתומים חלה בדלקת ריאות חמורה,
"התקבלתי לבית כחניך והייתי ילד די קשה לאחר
שחליתי וטופלתי קיבלתי עונש של 1000 נקודות וכך סולקתי מהבית לרחוב"
שמואל טופל ולאחר שהחלים נפלט חזרה לרחוב עד שבהיות בן 15 אומץ על ידי צבעי.
את מלחמת העולם השנייה שרד כנער מתבגר וראה מול עינו את מותן של אמו ושתי אחיותיו
לאחר התקפה אווירית גרמנית על העיר הפולנית.
הוא היה עד להוצאות להורג המוניות של יהודים על ידי אוקראינים ועל ידי גרמנים במהלך המלחמה,
ברח ליערות ונדד יחד עם אחיו ממקום למקום רק כדי לשרוד. בשנת 1957 עלה לישראל.
בתחילה להתגורר בבת ים במעברה ולאחר מכן עבר לשכונת ג'סי כהן בחולון,
שם קנה את ביתו הראשון שלו והשתקע.

בלפר סיפר על חוקי בית המשפט 

לקריאה ראה מאמר מצורף בקישור כאן:

פעילות משותפת 

יציאה לחצר תלמה סיפרה על המקום בית ספר ויצו רחובות שהוקם ע"י הוריה 
מטרותיו וסיפורים פיקנטיים מההקמה ועד לסיום עיסוקם שם

סיום המפגש

חלוקת מתנות יומנים וסופגניות
נגישות