ה"תלמיד" של יאנוש קורצ'אק מדיר אל אסד

התלמיד מדיר אל אסד

כבר שבע שנים מוציא חאלד אלאסדי משלחות של תלמידים ערבים לסיורים במחנות ההשמדה
בעקבות ביקור בבית היתומים בפולין,
ומקווה שגם היהודים יכירו את ההיסטוריה של הערבים
כתבה : שיר פילו
פורסם: 14.01.13, 07:38

רק בפולין הרחוקה הבין חאלד אלאסדי,
תושב דיר אל אסד ומנהל בית ספר יסודי בכפר,
משהו על הסיכסוך היהודי-ערבי.
הנסיעה לשם ניתנה לו כפרס מהאגודה ע"ש יאנוש קורצ'אק
על עבודה שהכין במסגרת קורס אקדמי בספרות, שעסק בכתביו.
"ביקרתי במחנות ההשמדה, במשרפות,
ישבתי בכיסא של יאנוש קורצ'אק בבית היתומים, והתחילו לעלות לי רעיונות", הוא מספר.

מאז הוא כבר הוציא משלחות של נוער ערבי למסעות בפולין,
התמנה כנציג הערבי היחיד בפורום למאבק באנטישמיות במשרד החינוך ובמשרד החוץ,
אירח מטעם המדינה קבוצות של גרמנים וגם יטוס בקרוב במשלחת
לגרמניה כדי לדבר על לקחי השואה.

אחרי שסיים את התואר השני, החל לעבוד בהוראה.
"לימדתי בירושלים ובמג'ד אל כרום במקביל.
היו לי תלמידים יהודים וערבים, והחלטתי להפגיש ביניהם.
בהמשך גם הקמתי שבט צופים משותף לערבים וליהודים.
המימון כולו הגיע מתרומות מהמגזר הערבי".

כשהתמנה למנהל מתי"א (מרכז תמיכה אזורי),
החליט לנצל את הקשר עם הכפרים הערביים כדי להגשים את החלום מבית היתומים של קורצ'אק.
"יצרתי קשר עם מנהלים, ראשי מועצה, מכובדים,
והתחלתי לשווק את הרעיון של מסע ערבי לפולין.
עברתי השתלמות בלוחמי הגטאות והוסמכתי להדריך בנושא השואה.

"רבים התנגדו ליוזמה. חשבו שעדיף להוציא את התלמידים לאכול חומוס בירדן,
או לעשן נרגילה במצרים.
היה גם קושי לממן את הנסיעה,
אז גייסתי כספים מתורמים ערבים וסיבסדתי לתלמידים את המסע".

ב-2006 יצא המסע הראשון, בהשתתפות 12 תלמידים. "לפני שהם יצאו,
חלקם ידעו במעורפל שהיה משהו שנקרא 'שואה',
לאחרים היו נטיות שלא להאמין בממדים שלה.
הם הגיעו לפולין וראו שיש משרפות, יש תאי גזים, יש מחנות השמדה.
זה לא נמצא שם סתם".

המסע, אומר אלאסדי, העניק לתלמידים ראייה רחבה יותר על הסיכסוך היהודי-ערבי.
"אני קורא לזה מסע היסטורי לעבר העתיד.
אני מאמין שצריך להסביר
לתלמידים הצעירים למה אנחנו במאבק, למה היהודים הגיעו לארץ ישראל,
למה הערבים הם מיעוט במדינה.
השואה היא חלק ממה שיצר את המצב הקיים.

"אני חושב שהם סגרו מעגל, במודע או בתת מודע,
בין השמדת העם היהודי בשואה לבין הצורך שלו בעצמאות.
לפני ששואלים אם העצמאות הזאת באה על חשבון מישהו,
צריך לדעת שאין דבר חשוב כמו מקלט לאדם שנמצא בסכנה,
אדם שחייב לשמור על חייו ועל כבודו. מדינת ישראל היא מקלט.
אם אנחיל את זה לתלמידים, אולי בעתיד הם ינהלו את הסיכסוך בצורה יותר טובה".

אלאסדי טוען, כי תלמידים יהודים לא עושים צעדים כאלה.
"תלמידים יהודים ילמדו בכיתה תמיד רק על מלחמת העצמאות.
למה שלא ילמדו על נקודת המבט של הערבים?
למה שלא יעמידו את עצמם בצד השני ויידעו ששם קוראים למלחמה הזאת 'נכבה'?
אני חושב שככה הם יבינו יותר טוב מה הערבים חושבים ואיך הם מתנהגים.
לפני שאתה שופט בן אדם, שים את עצמך במקום שלו".

אלאסדי, נשוי ואב לשלושה ילדים, הוא בן למשפחה מוסלמית של 17 אחים.
שורשי המשפחה נטועים עמוק בדיר אל אסד.
אביו היה ממכובדי הכפר והראשון שהקים בו בית ספר.
לא פעם הוא מתמודד עם שאלת הזהות המורכבת של ערביי ישראל בכלל והזהות שלו בפרט.

"יש לי תשובה מאוד ברורה. אני חלאד, קודם כל ערבי מוסלמי,
אחר כך פלסטינאי ובסוף ישראלי. ככה זה לפי ההיסטוריה.
המשפחה שלי בדיר אל אסד כבר 622 שנה. זה הרבה לפני שהיתה בכלל ישראל.
יש דברים שנולדת איתם, ולכן אני קודם כל מוסלמי.

"לפעמים יהודים נרתעים מהאיסלם, כי זה מתקשר להם עם טרור.
הקשר הזה נוצר על ידי שטיפות מוח של אנשים שמונעים מאינטרסים אישיים.
אני מאמין שאף דת לא מעודדת לעקור עצים,
להרוס בתים ולהרוג אנשים. אמא שרוקדת ושמחה על כך שהבן שלה ביצע פיגוע,
עברה שטיפת מוח. אני בחיים לא הייתי מסכים שהבן שלי יבצע פיגוע בכרמיאל.
אין שום גן עדן לשהידים.

"אני רואה איך תלמידים יונקים שנאה מההורים,
מערוצים שהם צופים בהם, כמו אל-ג'אזירה,
ואני רואה תהליכים דומים אצל תלמידים יהודים.
מאוד מטריד אותי שגם ישראל הולכת לכיוון הקיצוני מבחינה דתית ומבחינה מדינית.
אני לא אופטימי".

נגישות